הילד שלך מגזים בבדיחות טיפשיות? מה שעומד מאחורי שלב זה יכול להפתיע אותך

SadaNews - האם ידעת שהבדיחות הטיפשיות שהילדים משמיעים וההורים מתלבטים לגביהן הן שלב טבעי מאוד בהתפתחות הילד שלך ואינן בעיה כלל, אלא הן אינדיקציה להתפתחות בריאה במוח ובשפה ובאינטראקציה חברתית. מחקרים פסיכולוגיים וחינוכיים מצביעים על כך שהדבר שהילד צריך בשלב זה אינו דיכוי ואסור, אלא הכוונה כך שהנטייה הזו תהפוך עם הזמן להומור יותר בוגר.

השלכת בדיחות, אפילו טיפשיות, מלמדת את הילד שהשפה לא תמיד יש לקחת את משמעותה המיידית, וששפה יכולה לשאת סרקזם או הגזמה או משחקי מילים. לכן, ההומור אצל ילדים קשור להתפתחות הלשונית, הקוגניטיבית והחברתית בו-זמנית.

איך מבינים מדענים את בדיחות הילדים?

בדיחות ילדים נלמדות במסגרת ההתפתחות ההומוריסטית בילדות הקשורה להתפתחות המוח, החשיבה, השפה והכישורים החברתיים. ההבנה של בדיחה עוברת בדרך כלל דרך שתי שלבים מנטליים. הראשון: גילוי הסתירה או הדבר הבלתי צפוי. והשני: הרגשת הנאה לאחר הפתרון של הסתירה הזו. זה מסביר מדוע סוג הבדיחות שהילד מבין וצוחק מהן משתנה בהתאם לגיל שלו.

על פי "תיאוריה הסתירה", שהיא אחת התיאוריות המפורסמות המפרשות את ההומור, אנשים צוחקים כאשר מתרחש דבר בלתי צפוי או בלתי הגיוני בהשוואה למה שהם ציפו. רעיון זה קושר לפעילותם של חוקרים ופילוסופים כמו פול מקגי, אימנואל קנט וארתור שופןהאו.

מחקרים במדעי ההתנהגות מתארים שהומור מתחיל מוקדם מאוד, אפילו לפני שהילד מתחיל לדבר. התינוק צוחק ומגיב לסיטואציות מצחיקות, ולאחר מכן הוא מתחיל לייצר הומור בעצמו דרך צלילים מוזרים או תנועות או חזרה על מה שמצחיק את המבוגרים. החוקרים רואים בהומור חלק חשוב מהתפתחות הילד, והוא חורג מהשעשוע כדי לשפר את הכישורים החברתיים שלו, לחזק את הגמישות המנטלית והרגשית שלו ולחזק את הקשרים שלו עם אחרים. כמו כן, זהו סימן להתפתחות החשיבה והאינטליגנציה החברתית.

איך מתפתח חוש ההומור אצל הילד שלך?

הפסיכולוג האמריקני פול מקגי רואה שחוש ההומור עובר במספר שלבים הקשורים להתפתחות הקוגניטיבית והלשונית, שנמשכים כמעט מגיל שנה וחצי עד כ-12 שנה, וניתן לתמצת את השלבים הבאים:

מגיל 18 חודשים ועד כ-שנתיים: הילד צוחק על שימוש מוזר בדברים כגון לשים נעל על הראש או לסרק את השיער בכף.

מגיל שנתיים ועד ארבע שנים تقريباً: הילד נכנס לשלב של קריאת שמות או תפקידים בצורה שגויה במכוון, כגון לקרוא לחתול כלב או להחליף תפקידים עם האב, כך שהוא הופך לגדול ואביו ילד.

מגיל 3 עד 5 שנים: מתחילה שלב המשחק במושגים, שבו הילד מבין סתירות פשוטות והגזמות כגון פיל קטן נכנס בכוס. בשלב זה הבדיחות הטיפשיות מגיעות לשיאן, כי הוא מבין שהוא יכול לשבור את הכללים, אך עדיין לא הגיע לבדיחות מורכבות, והוא חוזר על אותה בדיחה ומנסה את השפעתה על אחרים.

מגיל 6 עד 7: הילד נהנה לשחק עם מילים ומשמעויות כפולות ובדיחות מילוליות פשוטות.

מגיל 7 עד 11 שנים تقريباً: הוא נכנס לשלב הבנת הבדיחות והחידות המבוססות על רעיון הציפייה ולאחר מכן ההפתעה והמשמעות הסמויה, כך שחוש ההומור שלו מתבגר יחסית וההסתמכות שלו על טיפשות טהורה מצטמצמת.

מגיל 11 עד 12 שנים ומעלה: ההומור הופך ליותר מורכב ומגוון ברמותיו, כשהוא מבין סרקזם, רמיזות חברתיות ובדיחות שדורשות רקע תרבותי רחב יותר.

שלבים אלו קשורים להתפתחות יכולתו להבחין בין סתירות, סמלים ושפה מטפורית עם התקדמותו בגיל.

בדיחות טיפשיות ו"הומור של תפקוד" אצל ילדים

המון הורים חשים אי נוחות כשהם מבחינים שרוב הבדיחות של ילדיהם מתמקדות בצואה, גזים או נזלת. אך המומחים מדגישים שנטייה זו היא טבעית בשלב מסוים של הילדות.

בן קינגסטון יו, סופר ומרצה בריטי בתחום התפתחות הילד, בספרו "למה ילדים צריכים שמחה - האמת הבסיסית על הילדות", מציין שחוש ההומור של הילד הקטן נוטה מאוד למה שהחוקרים מכנים "הומור של תפקוד", כלומר בדיחות הקשורות לפונקציות של גוף. פסיכולוגים רואים שהמשיכה של ילדים לנושאים אלו איננה אקראית, אלא קשורה למספר גורמים קוגניטיביים וחברתיים.

שבירת כללים ואסורים: הילד מגלה מוקדם מאוד שמילים כמו "צואה" או "אבן" אינן מקובלות בשיחה היומית, והשתמש בהן מגוחך בעיניו כי הן מפרות ציפיות וכללים חברתיים, וזה מהות הרבה מסוגי ההומור לפי תיאוריה הסתירה.

העניין הפיזי הטבעי: בשנים הראשונות תשומת הלב של הילד מתמקדת בגוף ובפונקציות שלו מאכילה, הוצאה וריחות וצלילים, ולכן עניינים אלו הופכים לחומר קל לצחוק ולמשחק שפתיים.

גילוי תגובות של אחרים: הילד מבחין שכשהוא אומר מילים כאלה או מחקה קול של גזים זה מעורר תגובה חזקה אצל המבוגרים בצחוק או בזעזוע, והוא מוצא בה הנאה שעודדה אותו לחזור על ההתנהגות הזו.

ניסוי חברתי: במחקרה על הומור, החוקרת גבריאלה אירנטי מציינת שבדיחות מסייעות לילד ללמוד תקשורת בלתי ישירה ולהבין את ההקשר החברתי, כלומר מתי אפשר לומר משהו טיפשי ומתי זה הופך לבלתי מתאים.

השלב הקוגניטיבי המוקדם: מחקרים של חוקרים כמו פול מקגי ותומס שולץ מראים שהקטנים נהנים מהסתירות הגסות או הדברים המוזרים פשוט מחמת מוזרותם, אפילו אם אינם מבינים בדיחה מורכבת. לכן, בדיחות על צואה וגזים נראות להם מושכות מכיוון שהן ישירות וחושניות והן סותרות את מה שמבוגרים מצפים.

גם ישנו אבחנה חינוכית שמצביעה על סוג זה של הומור המצוי ברוב התרבויות בין גיל 3 ל-7 ולאחר מכן נמצא בתהליך ירידה הדרגתי עם התפתחות השפה והבנת הרמזים והסרקזם וההרגשה של מבוכה חברתית. כלומר, הילד לא צוחק רק על הצואה עצמה אלא על הרעיון שיש דבר שאסור לומר ולכן הוא בודק את הגבולות האלו.

כאן לא ממליצים מומחים לדכא את הילד או להביך אותו, אלא להתנהג בשלווה איתו ולהציב גבולות פשוטים בנוגע למתאימות של הזמן והמקום, תוך כדי שמירה על מרחב בטוח להתנסות ההומוריסטית שלו עד שיעבור באופן טבעי לרמות בוגרות יותר של צחוק.

מה מוסיפה ההומור לאופי של הילד שלך?

ההומור נחשב לסוג של משחק ואינו חופשי מעיצוב או סתם בזבוז זמן אלא עולם מהנה בונה עבור הילד מרחב דמיוני בטוח הדומה למשחק דמיוני ומשרת את אותן פונקציות מבחינה קוגניטיבית וחברתית ורגשית. ניתן לתמצת את מה שהומור מוסיף לחיי הילד שלך בנקודות מרכזיות:

1- אהבה רבה יותר ותפיסה חיובית על החיים

ילדים שיש להם חוש הומור לרוב:

זוכים לאהבה רבה יותר מאשר בני גילם ומספר גדול יותר של חברים.

יש להם ביטחון עצמי גבוה יותר ותפיסות חיוביות לחיים.

הם יותר סלחנים ויכולים להתמודד עם הטרדות וסיטואציות קשות בבית הספר.

2- גמישות במחשבה ופתרון בעיות

הבנת הבדיחות, במיוחד אלו התלויות על שפה או סרקזם או אבסורד, מאלצת את הילד להרחיב את אופק מחשבתו ולראות את המשמעות ביותר מכיוון אחד. סוג זה של גמישות מנטלית מזין את היצירתיות ואת הכישורים בפתרון בעיות ובחשיבה ביקורתית.

3- כוח נפשי בהתמודדות עם מכשולים

אחד הדברים החשובים שההומור מעניק לילדים הוא כוח לבנות גמישות נפשית אמיתית. הלמידה לצחוק על עצמם או למצוא צד מצחיק בסיטואציה לא נעימה עוזרת לילד לשוב לאיזון במהירות. אם הוא שופך את שתייתו או נתקל בצעצוע שלו, תגובה משעשעת במקום נזיפה עשויה להפחית את המתיחות וללמד אותו שהטעויות הן חלק טבעי מהחיים ולא אסון.

4- קשרים חזקים יותר עם ההורים

כאשר ההורים צוחקים עם הילדים ולא עליהם, נוצרת סביבה בטוחה ושמחה שמעודדת אמון ותקשורת פתוחה. הילד שמרגיש בנוח כשצוחקים עם הוריו נוטה יותר לשתף את רעיונותיו, רגשותיו ודאגותיו מבלי לחשוש משיפוט או סרקזם.

5- צורך אמיתי ולא מותרות

מחקרים עדכניים מצביעים על כך שצחוק קבוצתי שאנחנו משתפים עם אחרים מגביר את הפרשת חומרי כימיה במוח הקשורים להנאה ולהקלה. מה שאומר שצחוק הוא רכיב בסיסי באמת בבריאות הנפשית והרגשית של ילדים ולא סתם מותרות שאפשר לוותר עליהן.

לאור זאת, נראה שדחיית ההומור או חוסר ההתמודדות עם תפקידו החיוני הוא نوع של חסר בהבנת צרכי הילד. ואם אנו רוצים להכין את ילדינו לשלב הבגרות ולחיים מלאים באתגרים, פיתוח חוש ההומור שלהם חייב להיות חלק מהחינוך היומיומי בבית ובבית הספר.

מקור: الجزيرة