דו"ח עברי: ישראל ממהרת אל תהום פוליטית וכלכלית

כלכלת סדה- העיתון הכלכלי "קלכליסט" מצייר תמונה סותרת על המצב בישראל, המשלבת בין הישג כלכלי בולט בדמות עסקת טכנולוגיה ענקית בשווי 25 מיליארד דולר, לבין הידרדרות דיפלומטית מואצת המשפיעה על לחצים כספיים, איומים כלכליים, וקולות לעונשים בינלאומיים, לצד הגירה של אנשי מקצוע. ניגוד זה משקף בבירור את מידת ההתאמה בין הפוליטיקה לכלכלה ברגע קריטי המאיים על יסודות היציבות הישראלית.

העיתון ציין שהשבוע שעבר הכיל שני אירועים כלכליים מרכזיים: הראשון הוא ההכרזה על עסקת רכישת חברת "פאלו אלטו" האמריקאית את חברת "סייבר ארק" הישראלית תמורת 25 מיליארד דולר, בעסקת המכירה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המגזר הטכנולוגי בישראל.

האירוע השני מתייחס להעמקת הבידוד הדיפלומטי של ישראל, כאשר התרחב היקף המדינות המערביות המכירות במדינה הפלסטינית, כולל מדינות הנחשבות מסורתית כבנות ברית, על רקע העלייה בקריאות להטיל עונשים כלכליים.

 

קלכליסט רואה שרבים מישראלים סבורים שאין קשר בין שני התיקים, או שהיציבות הכלכלית תגן עליהם מהשפעת הבידוד הפוליטי, אך המציאות אחרת לחלוטין.

המלחמה בעזה נשפכת, לפי העיתון, לוועדות הפגישה, כמו שהחרם מתחיל לדפוק על דלתות הבנקים, השווקים, ואף על פרויקטים של חדשנות.

לפי מה שחשף העיתון, איש עסקים ישראלי בתחום הטכנולוגיה קיבל סירוב רשמי מבנק "סנטנדير" - הבנק השני בגודלו באירופה מבחינת שווי שוק (107 מיליארד דולר) - לפתוח חשבון עסקי.

והודעה שהתקבלה ממנו מאחד מסניפי הבנק בפורטוגל אומרת "לאחר מספר ניסיונות לפתיחת החשבון, אנו מצטערים להודיע לנו שאיננו מורשים לפתוח חשבונות לנציגים מאזורי סכסוך, כמו ישראל".

ולמרות ששרי הכלכלה בירושלים לא פרסמו הודעה רשמית, אחד הבכירים, שביקש שלא לחשוף את שמו, אמר בבירור "זה לא דבר חדש. בנק סנטנדיר גורם לישראל לבעיות רבות מזה זמן רב".

העיתון מציין כי הבנק מחזיק ביותר מ-8,000 סניפים באירופה, אמריקה הלטינית, אמריקה הצפונית, אסיה וצפון אפריקה, מה שמבצע את הסיכון הגבוה, גם אם הוא נראה כהחלטה "פרטית".

אותו בכיר גם רמז כי "ההחלטה חייבת להיות נתמכת מהדרגים הגבוהים ביותר של ההנהלה כדי לשדר מסר כזה", ועד כה לא התקבלו תגובות רשמיות מבנק סנטנדיר עד לרגע פרסום הדו"ח.

בעוד ישראל "הישנה" קוצרת את פירות השקעותיה בחינוך וטכנולוגיה דרך עסקת סייבר ארק, ישראל "החדשה" קיבלה סטירה דיפלומטית כואבת.

בניגוד לניסיונותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לייחס את הצלחת העסקה אליו, אחד ממקימי החברה, אלון כהן, בהודעת פתוחה שפרסם בספטמבר 2023, טען שאין קשר בין נתניהו או ממשלותיו להצלחת מגזר סייבר. כהן סיים את הודעתו ואמר "אם נתניהו רוצה לתרום באמת למגזר, עליו להתפטר מיד".

בינתיים, נתניהו לא נושא באחריות כלשהי על ההידרדרות הדיפלומטית המתמשכת, על אף שלפי קלכליסט, הוא "אחראי לחלוטין על הנפילה הזאת".

לאחר תמיכה רחבה לישראל בעקבות מבצע שטפון אל-אקצה ב-7 באוקטובר 2023, החלו המדינות המערביות להפנות עורף.

צרפת, בריטניה, קנדה וגרמניה - ארבע מתוך השותפות המסחריות החשובות של ישראל - הודיעו על כוונתן להכיר בפלסטין, והצטרפו לסלובניה, ספרד, אירלנד, נורווגיה. שוודיה ופורטוגל אף דרשו לבטל את הסכם הסחר החופשי עם תל אביב ולהטיל עונשים כלכליים, בעוד הולנד מנעה משני יושבי ראש ממשלת נתניהו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' להיכנס לשטחה.

%12 מהתוצר המקומי הגולמי הישראלי מאוים

העיתון מציין כי הסחר עם אירופה מהווה יותר מ-12% מהתוצר המקומי הגולמי הישראלי, מה שהופך את ההשלכות הכלכליות של כל הידרדרות פוליטית לגדולות ומיידיות.

בשנת 2024, ערך היצוא הישראלי לאיחוד האירופי הגע 16.7 מיליארד דולר (למעט יהלומים), בעוד שמקורותיו מסחורות אירופיות הגיעו ל-30.7 מיליארד דולר, מה שמעיד על כך שכ-47 מיליארד דולר מסחר הסחורות בסיכון.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הישראלית, מתוך 10 השווקים הגדולים ליצוא ישראלי, חמישה מדינות (אירלנד, הולנד, גרמניה, בריטניה וצרפת) או שאיימו או נקטו צעדים ממשיים נגד תל אביב במהלך השנה האחרונה, ערך היצוא של ישראל למדינות אלו יחד מגיע ל-10.7 מיליארד דולר.

אך ישראל אינה רק מדינת סחורות, אלא כלכלת שירותים, כאשר מגזר השירותים מהווה כ-70% מהתוצר המקומי, בשנת 2024 הגיע ערך שירותי היצוא ל-84 מיליארד דולר, מתוכן 63% טכנולוגיות.

הערכת ערך יצוא שירותי הטכנולוגיה לאירופה עומדת על כ-13 מיליארד דולר, שהיא כ-77% מסך היצוא של שירותים מסחריים לאירופה, המהווים 16.8 מיליארד דולר.

לכך יש להוסיף את יצוא השירותים המסחריים האירופיים לישראל, שהגיע ל-7.9 מיליארד דולר, מה שמביא את היקף הסחר בשירותים עם אירופה ל-25 מיליארד דולר.

באמצע סחר הסחורות והשירותים, סדר הגודל מגיע ל-72 מיליארד דולר, שהם כ-245 מיליארד שקל, שהם יותר מ-12% מהתוצר המקומי הגולמי, אומר העיתון.

ולמרות שהאמריקה עדיין נשארת השוק החשוב ביותר לישראל, ושהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ "מאיים על מי שמאיים עלינו", לפי העיתון, טראמפ אינו מחזיק בשלטון על ההחלטות האירופיות, ולא על השווקים שעלולים להיאבד על ידי תל אביב.

לא רק השלכות המשבר מצטמצמות לכלכלה ולחרם, אלא קלכליסט רושמת דימום חברתי מואץ המייצג בהגירת המוחות וההון, מאז הקמת הממשלה הנוכחית, החלה הבריחה של תומכי "ישראל הישנה", ולפי מחקר של פרופסור משה דהן, בלוק נתניהו מקבל 80% מהקולות של העניים, לעומת 27% בלבד מהמגזר העליון, בעוד שהאצולה הליברלית מצביעה ב-71% עבור המפלגות האופוזיציה.

נתונים רשמיים מצביעים על קפיצה של 50% בבקשות ההגירה בשנת 2023 -שנה "המהפכה השיפוטית"- כאשר המספר הגיע ל-55.3 אלף אנשים, בעוד שההגירה הנקייה הגיעה ל-27.5 אלף, כלומר יותר מכפליים מהממוצע השנתי הקודם.

כמו כן, מספר הישראלים המתגוררים בחו"ל ללא ביקורים ארוכים עלה ב-25% מאז ממשלתה הנוכחית, וההגירה כוללת גם את חברות הסטארט-אפ, כאשר שיעור זה שהוקם מחוץ למדינה בשנת 2023 בין 50% ל-80%. למרות זרימת הכספים המתמשכת, העיתון מזהיר כי מה שנמכר כיום נבנה במשך עשרות שנים, וההרס לא זקוק אלא לרגעים.

קלכליסט מסכמת כי "ישראל החדשה" הפכה למדינה לא ליברלית עם תווי סמכות, מחלקת את התקציבים על בסיס פוליטי, ושואפת למלחמה מתמשכת, בעוד "ישראל הישנה" בוחרת לעזוב.