מה תגידו לנו כאשר נשאל אתכם: מה השארתם לנו?

מחבר: שאדי עיאד

יש שאלות שלא מסתיימות עם סיום בעלי העמוקות.

שאלות שנותרות תלויות באוויר בין השמים לארץ, ממתינות לרגע שבו עומד האדם מול ההיסטוריה, לא מול המצלמות.

ובין השאלות הקשות הללו:

מה תגידו לנו כאשר נשאל אתכם: מה השארתם לנו?

לא תהיה השאלה על כמות הנאומים השטחיים שנאמרו.

או על כמות הסיסמאות המזויפות שהועלו.

או על כמות הפעמים שבהן הוצהר על אהבת המולדת בכזב.

כי המולדת לא שופטת את בניה על פי מה שאמרו עליה אפילו בכזב…

אלא לפי מה שעשו למענה.

יבוא דור שלא יודע את כל פרטי התקופה המלוכלכת הזו.

לא יישא את כל המחלוקות הקטנות והמלוכלכות.

ולא יחיה את כל התירוצים שנאמרו בכל תחנה.

אבל הוא יראה את התוצאה המלוכלכת.

ושואל:

איך היו בידיכם כל כך הרבה אפשרויות…

ואז הגענו למצב הזה של עייפות?

והאמת שלא ניתן למחוק מהזיכרון:

שזאת המולדת לא הייתה מולדת עני.

לא הייתה אדמה חסרת משאבים.

ולא היה עם שממתין למי שילמד אותו איך ליצור חיים.

זה היה מולדת עשירה.

עשירה בכסף.

עשירה באנשים.

עשירה במדע ובניסיון.

עשירה באנשים ובנשים שלה, במסחרה, בחקלאות שלה, במוסדות שלה, במוחות של ילדיה שהצליחו למרות כל התנאים.

זה היה עם שיש לו את היכולת לבנות.

ויש לו יכולת לקום.

ויש לו רצון שלא הצליחו השנים הארוכות לשבור אותו.

והיה לו דבר שאינו ניתן לרכישה:

כבודו.

והיה לו האבן שלו…

אותה אבן שלא הייתה סתם אבן.

הייתה סמל לרצון של האדם כאשר הוא מחליט לומר: אני כאן.

ואז מגיע השאלה הקשה ביותר:

מה עשינו עם כל העושר הזה?

כי מולדות לא מפסידות רק כאשר הכסף פוחת.

עלולות להפסיד כאשר האוריינטציה אובדת.

כאשר האינטרסים הקטנים והמלוכלכים גוברים על החלומות הגדולים.

כאשר שמירה על מה שיש, גם אם הוא מלוכלך, חשוב יותר מהבאת העתיד.

כי האמונה אינה מיקום.

ואינה תואר.

ואינה תקופה של חיים שאדם עובר ואז מסתיימת.

האמונה היא המורשת.

היא מה שנשאר לאחר מכן שיגיעו בעלי השמות.

היא הדרך שהדור הבא ימצא אותה יותר ברורה.

היא המולדת שהופכת לחזקה ולא יותר מפויחה.

כי ההיסטוריה לא שואלת:

כמה פעמים דיברתם על אהבת המולדת "למרות שקריכם"?

אלא שואלת:

איך הוכחתם את אהבה זו "המזויפת"?

ולא שואלת:

כמה זמן נשארתם "המגעילים"?

אלא שואלת:

מה ייצרתם במהלך הישארותכם "הכפויה"?

יבוא יום שבו ילדינו יעמדו מול התקופה המלוכלכת הזו.

לא יחפשו את כמות הדיבורים "המזויפים".

אלא את האמת שאתם לא מכירים.

לא ישאלו מי היה הנוכח ביותר למרות העדרו.

אלא מי היה בעל ההשפעה הרבה ביותר.

ושהם ישאלו את השאלה שאין ממנה בריחה:

כאשר המולדת הייתה בידיכם בכוח… מה השארתם לנו?

כי מה שחשוב ביותר שהאדם משאיר לא הוא מה שיש לו לעצמו…

אלא מה שישאיר למי שיבוא אחריו:

מולדת חזקה יותר.

וחלום קרוב יותר.

והיום שלעתיד מתאים לכל ההקרבות שהיו לפנינו.
ואנחנו לא רוצים אלא את התערבותך אדון הארץ להציל אותנו ממה שעשיתם…