זכות ההגנה העצמית

מחבר: עיסאם בכר

בעת שעמדו קהלים רחבים בציבור על ההתפתחויות המתרחשות בשטחים הפלסטיניים הכבושים, עבדו כלי התקשורת של הכיבוש כדי לצייר מה שקרה בצורה שונה לחלוטין מהמציאות, ולטפח כמו תמיד את הפיכת העובדות והצגת העניינים בניגוד למהלכיהם, והניע את מה שקרה במישור בית פוריק מזרחית לשכם ומה שאחריו בתל מדרום-מערב, כביכול התפתחות איכותית שונה בצורה ובמהות מאירועים דומים שהתרחשו לאחרונה בדיר ג'ריר, סינג'ל והמغير ועוד במהלך השבועות האחרונים. אך נשארה השאלה שלא העלה איש בקהלים "שהושפעו" ונעמדו רגשותיהם למותם של מתנחלים, השאלה שצריכה להתמקד בו לפני בדיקת הגרסה היא מה עשה הקצין בצבא המתנחלים הרצל בניהו מילט, וחברו הטוראי יובל עזרא בתל בין בתים של אנשים ובתוך אזרחים חסרי כלי נשק! עשרות מתנחלים חמושים, חלקם בלבוש רשמי של צבא הכיבוש, לא היו רק בקרבה לבתיהם של האזרחים אלא היו במרחק אפס מהם, הם למעשה היו בין הבתים "והיוו סיכון" על חיי האנשים שמהרו להגן על כפרם.

העולם צפה בתיעודים המפורסמים באופן ברור את תהליך התקיפה המתועדת אולם לא היה אחד בעולם הזה החרש למעט חריגים מועטים מאוד שיבואו לחשוב את האחריות על המיליציות המאורגנות של המתנחלים שעומדות מאחוריהן מדינה שלמה עם חימוש, הכשרה ומימון, כך שצילומים של הגעת צבא הכיבוש לכפר כדי לספק כיסוי כמו תמיד לאותן התקפות היו ברורים לא רק שהוא לא ניסה להתערב כדי למנוע את השחיטה, אלא הוא "הצבא" שיזם את התקיפה באכזריות על האזרחים שחשו פחד על ילדיהם ורכושם ואדמתם. בהתייחס לשאלה מה הם עשו בכפר בבוקר יום חופש רשמי "יום שישי" עולה שאלה נוספת חשובה על הפעלת עקרון זכות ההגנה העצמית המוכר על פי החוק הבינלאומי כאשר הבית, היבולים והבקר נתונים להתקפה! האם זו לא זכות מוגנת לפי החוק הבינלאומי!

ומכאן, למה הסערה הזאת לצייר את הרוצח במקום הקורבן המתנחל ובעל האדמה! למה לא מכנים את הדברים בשמותיהם? האם עשה פארוק רמדאן ותקף מתנחל? אף על פי שהאחרון אנס את האדמה והרמס מדי יום את כל הנורמות הבינלאומיות, ההרוג ידוע בהחלט, הוא בונה את המאחזים בהכרה של הכיבוש הוא אחד מקציני ביטחון המאחז "המאחז" שנבנה לאחרונה, וזה כמו כל ההתנחלות לא חוקי אלא פשע מלחמה שחובה להרוס אותו בכוח החוק הבינלאומי והחלטות האומות המאוחדות.

אז למה יש את התנגדות הזאת והפנייה לפעולה הטבעית לכל אדם שנחשף להשפלה והתקפה, כאיזה זכות בסיסית שלו שהיא ההגנה על עצמו, משפחתו, כפרו ו honor שלו במקום להכווין את תשומת הלב למבצעים שהמיליציות של המתנחלים מנהלות מדי יום בשטחים הפלסטיניים כפעולה של אג'נדה ההרס שאותה הם מפיצים בארץ שלנו מג'נין צפונה עד מסאפר יאתה דרומה? והטבח המתמשך ברצועת עזה, למה לא נשאלים על מספר הקורבנות שהותירו ההתקפות של המתנחלים, יותר מ-50 שהפכו לשהידים מירי שלהם מאז תחילת השנה, כאשר הם נתמכים מכל הקהלים כולל "השר שלהם" שמעודד את ההעברה ואת ניקוי אתני מבלי שיובא למשפט.

מה שקרה במהלך הימים האחרונים הוא חלק זעיר מקמפיין מסוכן שמלווה את הבחירות המתקיימות בסוף השנה, והוא המשך למה שקורה מעשיות הוצאה להורג כמעט יומית ושוטרים רחבים תחת הגנת צבא הכיבוש לעשרות כפרים ועיירות, מה שקרה בתל ומה שקרה במישור בית פוריק הוא במסגרת הזכות להגנה עצמית ואין לו שם אחר, כי הקורבן יש לו זכות לצעוק כאשר הוא סופג את המכות החוזרות של טורף ظالم ללא עילה שמקדיש את עצמו לחיי הקהילה. שריפת המישורים והיבולים, והשקפת האש במקור פרנסתם של החקלאים, והגניבה של הבקר, והעבריינות היומיומית בלב הכפרים והעיירות היא באותו זמן מבעירה אש שלא שורפת רק את הפלסטיני "ועל המתקיף מתהפכת הגלגלים".

ויש הבדל גדול בין בעל האדמה לבין הגנב המוזר אליה, ומה שקרה מהתקפות רחבות לאחר מות החיילים המתנחלים שפרצו לתל ובית פוריק הוא למעשה מניעת אפשרות השחיטה דמית שהייתה מתוכננת אילולא (זעקת) התושבים והגיאות שלהם, התקפות אלו מבססות מצב נוסף שבהן הפחדות המתנחלים צפויות להתרבות במהלך השבועות הבאים, בהכוונה ישירה מבנט, סמוטריץ', ודחיפת לוחמים וחוליות לשטחי יהודה ושומרון מעידה על התרחשות פעולות התקפה נוספות נגד הכפרים והעיירות בעילה ביטחונית או במלחמה "בטרור" הטרור האמיתי הוא מה שמתרקם במוחות שמזינים שנאה, ומי שמתגורר בבית שאינו שלו, ואדמה שאינה שלו יודע היטב שהיא גנובה, ומוחרמת, גם הוא יודע שהתחושה של פחד תלווה אותו בכל צעד צדקו. ולכן תמיד הרוצח פונה אחורה ולא יחיה בביטחון וביציבות איפה שהצליח להרוג ולחוסל – אין לא אלא להימלט – הוא מודע לאמת זו שתנאי קיומו אינם ארוכים, קיומו זמני ולא טבעי, פניו אינן דומות לאדמה, שפתו אינה שפת האדמה, פרטיו ביום אינם חיוניים במהות לאדמה זו, מורשתו, חייו, מסורותיו אפילו הדרך בה הוא הולך בה הוא מודע לכך שלא יישאר כאן זמן רב, בניגוד לפלסטיני שמודע לפרטיה ויודע את לשונה ומורשתה. זהו מהות מה שעושה הכיבוש בניסיונות להאריך את משך השהייה המוזרת שלו שם, ומצד שני, נדרשות מול ההתפתחויות הללו צעדים ממשיים ברורים בדיוק כמו ההתמקדות בסמל״ תומכים בקיום עד הגעת צעדים פרקטיים להגן על הקיום, ועדות הנעורים והגנה הציבורית בכפרים והעיירות צריכות להיות ערניות לניצול ולרחבת התקפות לא רק בתל ובית פוריק ודיר ג'ריר والمغير ואבו فلاح ועשרות כפרים אלא להתרחב אופקי בהיקף רחב שיכלול את כל הכפרים הפלסטיניים בעלי הניסיון הארוך במערכה נגד הכיבוש כדי להוכיח פעם נוספת לאותם זרים שהאדמה כולה מחויבת לשפה אחת בלבד כאשר צל הפלסטיני מעליה אין צל אחר, הוא בעל הבית הראוי לה ולא ישאר תחת כל אחד אחר. היום יש צורך לפעול על רצון בינלאומי רציני כדי לרסן את מה שמתכנן הכיבוש במהלך התקופה הקרובה, לא פחות מהגנה על העם הפלסטיני, והחלטת תוכנית בינלאומית כוללת כדי לטפל במה שעושה הכיבוש בשטחים הכבושים, להקל על הכפרים והעיירות זו חובה שעליה למלא האומות המאוחדות ומוסדותיה, ומי שממתין ליציאת הפלסטיני עליו להמתין זמן רב. אין יציאה שוב – או שנחיה כאן או שנמות בכבוד כאן גם כן.