תשוקת טראמפ ואיחולי נתניהו

מחבר: ג'יהאד חרב

ההצהרות של הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ, מעוררות את המעבר ממלחמת התשישות הקיימת "מההתקפות האמריקאיות במהלך השבועיים האחרונים על אתרים איראניים" למבצעים צבאיים אינטנסיביים כפי שהעולם ראה ב-39 הימים של המלחמה שהחלה ב-28 בפברואר ועד החתימה על ההבנות האיראניות-אמריקאיות.

תשוקתו של הנשיא האמריקני למלחמה שהקצב שלה נשמע בוושינגטון, לא רק מחזירה את האזור לאיום על היציבות האזורית ברמה הצבאית, אלא מעוררת חששות בין-לאומיים ברמה הכלכלה הגלובלית ששובשה במהלך חמשת החודשים באי הזרמת כשליש מהצריכה העולמית של נפט ומוצריו דרך מצר הורמוז.

רעש התופים הזה בוושינגטון מלווה באיחולים של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לשוב למלחמה ורצונו להשתתף בה; להשגת רווחים פוליטיים פנימיים לקראת הבחירות לכנסת שמתקרבות, אשר מהוות רגע מכונן בחייו של נתניהו ברמה הפוליטית כלומר מקומו במערכת הפוליטית ותפקידו לאחר כישלונו בהשגת המטרות המוצהרות מהמלחמה על איראן, המיועדות להפלת המשטר האיראני, לסיים את התוכנית הגרעינית האיראנית, להשמיד את היכולת הטילית ולפורק את הקשרים של איראן עם בני בריתה באזור, ובמידה וביצוע חלומותיו האידיאולוגיים והדתיים המבוססים על כפיית הקמת מדינת ישראל מן הנהר ועד לים ומניעת אפשרות הקמת מדינה פלסטינית בין הנהר לים, מדינה רציפה ובר קיימא, ולהשיב את הכבוד בכך שהוא הפך את ישראל למשחק בידיו של הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ, ותלויה בצרכיו, כאשר הוא שיגר את מנהיגי האופוזיציה הישראלית שזו הפכה את ישראל ל"רפובליקת בננות".

איחוליו של נתניהו לא מסתכמים בשאלות המעמד הפנימי או במאבק הפלסטיני-ישראלי או בהשגת מטרותיו באיראן מהשיבה למלחמה אלא מגיעים גם להטלת מעמדה של ישראל ברמה אזורית כשחקן על אזורי צבאי; כאמור היא הכוח הצבאי החזק ביותר, בעל היכולות היותר יכולות להטיל מציאות על האדמה, ושחקן כלכלי בעל יתרון טכנולוגי וניסיון ביזמות מול ירידת הכלכלות של מדינות האזור המושפעויות מהמשך הלחימה ויכולת יצוא הנפט שהוא המרכיב העיקרי של כלכלת רוב מדינות המפרץ.

למרות ההרס ההולך ונמשך שנגרם לאזור, שדורש שנים רבות כדי לשחזר את מעמד מדינותיו ברמה של שיקום ובנייה כלכלית, דעתי היא שהתוצאות מהמלחמה אינן מובטחות לטובת ארצות הברית או ישראל, כפי שניתן לומר בשיר מַה כָּל מה שֶׁמִּתְמַנָּה נתניהו יְדָרֵך... הרוחות נושבות במה שלא שואף טראמפ. זה דורש לחשוב על reconsidering את המבנים האזוריים והבריתות הנדרשות כדי ליצור יציבות ולבנות שלום באזור כדי לשגשוג, לפיתוח ולחיות בכבוד, וזהו הזדמנות אפשרית לאחר נתניהו.