האם קל לקיים את הבחירות הפלסטיניות? ומה נדרש?

מה אחרי שהנשיא מחמוד עבאס הוציא ביום חמישי האחרון צו נשיאותי המגדיר את יום שבת ה-28 בנובמבר, תאריך לקיום הבחירות המחוקקת? האם זו כל הסיפור? והאם באמת קל לקיים בחירות מחוקקות בעידן בו האדמות הפלסטיניות חוות כאוס בכל הכיוונים, בראשם הבעיות החקיקתיות, במיוחד כאשר החיים המחוקתיים נפגעו מאז הפיצול הפוליטי והגיאוגרפי בין יהודה ושומרון לעזה בשנת 2007, ומאז לא התקיים המועצה בטענה לחוסר החוקיות, עד שהנשיא מחמוד עבאס הוציא החלטה לפיזור המועצה באופן רשמי ב-22 בדצמבר 2018, בהתבסס על החלטה של בית המשפט העליון החוקתי, עם קריאה לקיום בחירות מחוקקות חדשות, ולכן המכתבים הנשיאותיים החליפו אותה.

בחירות, באשר הן, הן זכות חוקתית, וכלי בסיסי בשינוי וחידוש הלגיטימיות, אך במקרה הפלסטיני קיימות בעיות רבות, חלקן נובעות מהמציאות שה imposed על ידי כוחות הכיבוש, וחלקן נובעות מהפוליטיקה הפלסטינית שעדיין מהמרת על רשות מדינית בינלאומית המדריכה אותה לשינוי וחידוש הלגיטימיות, ובמקביל חסרת יכולת ללחוץ על כוחות הכיבוש לעמוד בהסכמים הרלוונטיים, בראשם ירושלים, שם כוחות הכיבוש מונעים כל פעילות פלסטינית, ודוחים לחלוטין כל נוכחות פלסטינית רשמית שם, במיוחד לאחר שארה"ב הכירה במהלך כהונת הנשיא טראמפ הראשון בשנת 2017 שהיא בירת ישראל, ולאחר מכן העיר חברון, עליה הטיל כוחות הכיבוש חוקים חדשים בנוגע להעברת סמכויות התכנון והבנייה מעיריית חברון ולמה שנקרא המנהל האזרחי, זאת בעיקר כיישום כיבוש מעשי כדי לסיים את ההסכם בנושא חברון משנת 1997, ולהקים ישות עירונית נפרדת לניהול ענייני המתנחלים ואתרים היסטוריים ודתיים, כולל במעגל של מערת המכפלה, ושלבים נוספים שיש המסבירים את הפרת הפרוטוקול העירוני של חברון שחילק את העיר לשני אזורים H1: הנתונים לשליטה פלסטינית, ו-H2 הנתונים לשליטה ביטחונית ישראלית, ומטרות אלו המכוונות לשלול את הגזרה המנהלית הפלסטינית לחלוטין מהאדמות שנותרו בעיר, ולצד זאת לתפוס את האדמה באופן ישראלי, באיך שהכיבוש מתחרה בזמן לספח חלקים רחבים "מורשים" בחוקים שמנפיקה הממשלה הימנית הקיצונית מה שנקרא "הכנסת", מאזור יהודה ושומרון, אחרי שסבלו במצור מוחלט, דרך מחסומים צבאיים משפילים ודלתות ברזל, מה שהפחית את התנועות של הפלסטינים בין עריהם וכפריהם, והשפיע לרעה על הכיוונים החיים השונים, ומבצעים רחבים של מעצרים שמבצעים את פני הכוח העממי הפלסטיני, ושחרור החופש למתנחלים הקיצוניים, המפעילים ניסיונות שונים של השתוללות והשחתה והשמדת המשאבים הפלסטיניים, וכבר חשופים למצור כלכלי מוחלט עם החזקת כספים פלסטיניים.

בעזה, שהיא סובלת מאז אוקטובר 2023, זו סיפור אחר, שם מאות אלפים מהתושבים הפכו ללא מסמכים מזהים, ועשרות אלפים נמחקו מהמרשם לאחר שהקדישו את חייהם, מבלי לדבר על כך שלמעלה מ-80 אחוז מהמתקנים, מוסדות ודירות נהרסו!! וכל זאת ללא כל תגובה מקבילה מהצד הרשמי הפלסטיני.

המערכת הרשמית הפלסטינית ממשיכה את שלב הכשל לכישלון נוסף, ונמצאת חסרת יכולת לספק אפילו את הצרכים הדחופים בראשם משכורות המגזר הציבורי החסרות, וכשנכשלה להתמודד עם ההסלמה הישראלית הרשמית ובין המתנחלים, וכשלון גם בהתמודדות עם הגידול באחוזי האבטלה כתוצאה מהדרה של עובדים פלסטינים מהשוק הישראלי, האם באמת קל לקיים בחירות שקופות והוגנות בעידן פלסטיני מאוד קשה ומסובך?

על אף התשוקה של רוב העם הערבי הפלסטיני לקיים בחירות מחוקקות, שיכולות לסדר את חייהם האזרחיים ששרויים כאוס שגרם למצב של חוסר אמון בין הבסיס להנהגה, ומה שהחמיר את המצב, הוא התפשטות השחיתות ומדיניות ההדרה והשוליות שההנהגה המתנהלת נוקטת כלפי יכולות ארגוניות, לאומיות, היסטוריות ומקצועיות, ומחליפה את זה במשרות ממונות ובעדויות המותאמות להפקות "עבודה״, מבלי לדבר על דחיות חוזרות ונשנות של הבחירות, ומעניין לציין שלמרות הכישלון וחוסר היכולת, ההנהגות שעדיין מחזיקות בעמדים המנהיגותיים, בלי כל עניין בטיפולים בעניינים ציבוריים, מה שהגביר את הפער שכולל בין ההנהגה לעם.

אם ההנהגה הפלסטינית אכן רצינית בכוונתה לקיים בחירות מחוקקות ופרלמנטיות למדינת פלסטין, אז נשמעת לחובה להקים צעדים מעשיים אמיתיים כדי להבטיח את הסרת המגבלות החיצוניות והפנימיות, ולאחר מכן שקיפות והוגנות!! אבל איך?

ברמה החיצונית: יש להתחיל להפעיל לחצים על הקהילה הבינלאומית והערבית שדורשת מהן לערוך בחירות ולחדש את הלגיטימיות אבל עדיין לא מצליחה עד כה להפעיל לחצים על הכוחות הכובשים להקל את הדברים ולכבד את ההסכמים, ולכן יש לחייב את הקהילה הזו לקחת על עצמה את האחריות הפוליטית והמוסרית שלה, וללחוץ לשם מתן לפלסטינים את הזכות המלאה לקיים בחירות בעיר ירושלים בהתאם להסכמים הקודמים, ההנהגה נדרשת להניח תוכנית לאומית ודיפלומטית לחוצה כדי להבטיח את השתתפות המזרחיים בהצבעה והמועמדות בתוך עירם, והבטחות שלא יעקבו אותם או עצור אותם, ומחסום כל מכשול ישראלי פוטנציאלי שעלול להפריע לתהליך הבחירות, ולעבוד לביטול כל המהלכים הישראלים החד צדדיים בחברון ובאזורים אחרים ביהודה ושומרון, ולתת לפלסטינים מהמועמדים והציבור חופש מלא לנוע ולממש את זכויותיהם הדמוקרטיות, ולממש הבטחות לקיים אותן בעזה, ללא כל התערבויות ישראליות, במטרה לספק סביבה מתאימה, אשר מלווה בדרישות פלסטיניות לכך שהבחירות יהיו בשני שלבים: הראשון בירושלים, חברון ועזה, תחת פיקוח הקהילה הבינלאומית והמוסדות המתאימים שלה, ואם יצליחו ולא יתקלו באף חסמים, הם יושלמו ביום למחרת באזורים אחרים ביהודה ושומרון.

ברמה הפנימית: יש לארגן שיח לאומי כולל שיביא להגברת טובת המולדת על פני אינטרסים פרטיים, ולהוסיף לכך כלים לאומיים חדשים שיקבלו אמון רחב מהציבור, שיחזק את סיכויי האנשים להשתתף בתהליך הבחירות, תוך הקפד על בחירת חברים מנוסים ובעלי כישורים מקצועיים ולאומיים, עם מוניטין טוב ועשייה קהילתית, בלא ספק תהיה זו תחילת השינוי, ואולי תעורר רוח חדשה בנפשות העם, ועדיין יש מספיק זמן להכנה טובה כדי לתקן את השברים שקרו כרגע, ולפני כל דבר, שעל כל שכבות העם לשים את ההתחייבויות בצד, ולהתראות מה שמשרת את טובת המולדת לאחר הסכמה על ההגדרה שלה, ולא לשכוח את הרגישות של השפעה על פאולין שבפניו חיים האופציות בישראל וביטחונה המתקיים נגד העם הפלסטיני וביטחון הבעיה הפלסטינית כולה.

הפלסטינים חיים במצב של ריק משפטי וחוקתי, וזה אולי אחד הסיבות הראשיות למצב הטרגי שבו העם הערבי הפלסטיני נמצא בתסבוכות רבות, ולכן הזמן להפסיק את הדימום ולשוב לעם עבור הכוח החדש, כי הבחירות אינן מטרת עצמם, אלא הן עמוד בסיסי והכרח בי תיקון המנגנון הנכון, אשר תגני חיים מכובדים לפחות לכל שכבות החברה, ומחזקות את העמידה עד לחופש ולעצמאות.