19 שנים להפיכת חמאס וזוהי התוצאה

לאחר שיחזרתי לעזה לאחר התפטרותי מהממשלה של פיאד בפברואר 2008, התקשר אליי דוקטור גאזי חמד, שהיה לנו ידידות, ואמר לי שהוא ארגן לי פגישה עם ראש הממשלה אסמאעיל הנייה, ולא היה מכובד לסרב לבקשה. ואכן כך קרה, והיה איתו מנהל לשכתו אז מוחמד עוויד. ואבו עבד, כנהוג, היה ידידותי ורגוע, וכאשר שאל אותי לגבי הראייה הפוליטית שלי, מתחתי ביקורת על ההפיכה שחמאס עשתה, והוא קטע אותי ואמר: "מה שקרה הוא לא הפיכה אלא חיסול עם מי שסירב לאפשר לממשלה החוקית למלא את תפקידה" (הוא התכוון למנגנון הביטחון המונע). אז אמרתי לו: "אני כפרופסור למדעי המדינה לא נתקלתי במונח (חיסול צבאי), ושינוי ממשלות צריך להתבצע או בהסכמה שקטה על חילופי שלטון, או דרך מרד עממי, או דרך הפיכה צבאית, ומה שקרה נחשב להפיכה, ושינוי השם שלה לא משנה את המציאות, במיוחד אחרי שהחיסול שלכם עם המורדים לא שמר את השלטון כמו שהיה". והפגישה הסתיימה שהייתה - למרות הדיון הזה - ידידותית ורגועה.

ועכשיו, לאחר 19 שנים מהאירוע, חמאס עדיין מתעקשת שזה "חיסול" ולא "הפיכה", למרות שמה שקרה לאחר ההפיכה ולפניה מאשר שזה היה הפיכה דמים שהובילה לכל ההתמוטטויות במערכת הפוליטית הפלסטינית ביהודה ושומרון וב Gaz, ומה שקרה לעזה מאוחר יותר מאירועים הרסניים, האחרון שבהם הוא מלחמת השמד והטהרה האתנית שהאזור חי בה היום.

שורשי ההפיכה וההפרדה חוזרים לרגע הקמת חמאס, שהציגה את עצמה כחלופה לוועד לפלסטין, ואז היא הפכה לאויבתה ועבדה בשיתוף פעולה עם בעלות בריתה כדי לכישל אותה ולכישל את סמכותה. ההזדמנות הנכונה ניתנה לה לאחר החלטת שרון על נסיגה חד צדדית בקיץ 2005 מעזה, ומה שקרה שם הייתה פרשת ע chaos ופיזור המיליציות החמושות וחולשת השירותים הביטחוניים, במיוחד המניע הביטחוני; כי המנהל האחרון של המניע הביטחוני אז, יוסף עיסא, האיץ בהנהגה לפני ההפיכה להתערב כדי להציל את המנגנון מהתמוטטות בעקבות חוסר תשלום לחברים במשך מספר חודשים והתרוקנות המנגנון, כאשר רבים מחבריו הפכו למלווים של מנהיגי فتح ורעיותיהם, או החלו לעסוק בעבודות אחרות.

כן, חמאס רצתה לשלוט בעזה שמאכנת להיות נקודת השקה לפרויקט האסלאמיסטי האחים שלה, אבל הרשויות, ועד פלסטין ותנועת فتح לא עשו את הנדרש להגנת העזה ולמנוע את ההפיכה, עד שכמה מנהיגי فتح בעזה - שהיו להם אנשים חמושים - כמו אחמד חלס סירבו להשתתף בקרב נגד חמאס ביום ההפיכה ואמר: "הקרב לא שלי, אלא של המניע ודחלאן!".

לאחר ההפיכה, הנהגה הפלסטינית הקימה ועד בראשות עזאם א-אחמד לחקור את מה שקרה, ולא הסתיר הדו"ח של הוועדה קיום של בעיה במערכות השלטון וביטחון, ובאמת העמידה כמה מהאחראים לביקורת והטיחה גינויים לאחרים, אבל הדו"ח התעלם מאחריות ההנהגה הגבוהה ודאגתה למה שהיה מתרחש בעזה לפני ההפיכה, והנשיאה הנמוכה של כמה ממנהיגי יהודה ושומרון לגבי עזה ואנשיה ורצונם להיפטר מעומס העזה ומטרדות אנשיה ואחר כך תנועת فتح המשיכה בדיאלוגים להסכם עם חמאס למרות ההפיכה ומדיניותה המוצהרת האוינת לשלטון ולוועד הפלסטיני.

בספרנו שפורסם בשנת 2014 על ידי הוצאת אל-ג'ונדי תחת הכותרת (ההפרדה: הנכבה הפלסטינית השנייה), תיעדנו את כל פרטי ההפיכה ואמרנו שמה שקרה מההפיכה ומההפרדה הפוליטית והחברתית היה בטובת ישראל שהיכתה את כל התנאים להתרחשות ההפרדה, ויכלה לסיים את ההפיכה ביומה הראשון אבל היא לא עשתה זאת כי זה שירת את אינטרסים שלה והמשיכה לחזק את זה עד שהתרחש שטפון חמאס. וגם חמאס ובעלות בריתה נושאים באחריות לכך, וקטאר שהייתה המגינה על ההפרדה, ועד השלטון והוועד הפלסטיני ותנועת فتح נושאים חלק מאחריותם על חוסר יכולתם וזילזולם המוקדם בהתמודדות עם חמאס לפני ההפיכה.