ניו יורק טיימס: איראן יוצאת מהמלחמה עם עוצמה רבה יותר

סדא ניוז - מאמר שפורסם בעיתון ניו יורק טיימס מצביע על כך שהמלחמה שניהלו ארצות הברית וישראל נגד איראן בחודשים האחרונים לא השיגה את המטרות האסטרטגיות שהוכרזו בתחילתה, אלא הביאה למציאות פוליטית וביטחונית חדשה שהפכה את איראן לעוד יותר נחרצת ומוכנה לסיכון.

הדוח מציין כי המטרות העיקריות של המלחמה היו להחליש את השלטון האיראני או להניע אותו לשינוי פוליטי פנימי, ולחסל את יכולותיו הגרעיניות ולמנוע ממנו להמשיך לפתח את תוכניתו הגרעינית; אולם התוצאות היו שונות, השלטון לא נפל, אלא ערך מחדש את מרכזי הכוח בתוכו באופן שחיזק את השפעת המוסד הצבאי, בעיקר את משמרות המהפכה האיראניים, על חשבון האליטות הדתיות המסורתיות שהיו עמוד השדרה של השלטון.

בעוד ששני הצדדים מתקרבים להסכם ראשוני שעשוי לייצר בסיס למשא ומתן רחב יותר על התוכנית הגרעינית האיראנית ועל עתיד האיזונים האזוריים, במחקר מתבצע הוא מצביע על כך שאיראן יצאה מהמלחמה בוטחת יותר בהנהגה הצבאית והביטחונית שלה ובביטחון שעליה לשמור על מרכיבי כוחה האסטרטגי.

במקום לוותר על פרויקט הגרעין שלה, ההנהגה האיראנית החדשה רואה בו כערבות בסיסית לביטחון המדינה ומניעת חזרה על תקפה רחבה בעתיד.

מהפך זה מגיע בזמן שטהראן וواושינגטון ממשיכות בניסיונות להגיע להבנה פוליטית שתעצור את השלכות המלחמה, והסימנים מצביעים על התקרבות שני הצדדים לחתימת מזכר הבנות ראשוני שיפתח את הדלת לסבב משא ומתן שימשך 60 יום לדיון בנושאים המורכבים ביותר, ובראשם התוכנית הגרעינית האיראנית ותפקיד טהראן במצר הורמוז.

הדח וההנחה מדגישים כי איראן נכנסת למשא ומתן הזה ממקום של ביטחון גבוה אחרי שהצליחה, למרות הנזקים שנגרמו לה, לשמור על חלק חשוב מהבסיס הצבאי שלה, מתקן הגרעין ויכולות הטכנולוגיות שלה, כמו גם שהוכיחה את יכולתה של מוסדות הביטחון שלה לשלוט במצב הפנימי ולמנוע התמוטטות פוליטית או ביטחונית.

לפי כמה מומחים, מציין הדוח שההנהגה האיראנית החדשה שונה מההנהגה הקודמת בסגנון החשיבה ובניהול המשברים, והיא נראית מוכנה יותר לקחת סיכונים ומסוגלת לראות את עמידתה מול הלחץ הצבאי והכלכלי כהשגת רווחים פוליטיים במשא ומתן.

בהקשר זה, טהראן מאמינה כי ארצות הברית אינה מוכנה להיכנס למלחמה כוללת חדשה, וכי הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ מעדיף להגיע להסכם שירכך את המתיחות ויחזיר את היציבות לשוקי האנרגיה העולמיים, מה שמעניק לה מרחב תמרון גדול יותר ומקטין את תחושת הצורך שלה לתת לויתורים גדולים.

הניתוח מצביע על כך שהדרישות האיראניות הבסיסיות לא השתנו למרות המלחמה; היא עדיין מחזיקה בזכותה להעשיר אורניום, כמו גם מסרבת לותר על תוכנית הטילים הבליסטיים שלה, ומתעקשת להמשיך לתמוך בבעלי בריתה האזוריים, בראשם חיזבאללה וארגון חמאס והחוטים.

בנוסף, טהראן דורשת לשחרר מיליארדי דולרים מהנכסים שלה שהוקפאו, ורוצה ערבויות שיאפשרו לה להגדיל את יצוא הנפט ולהקל על השפעות הסנקציות שפגעו קשות בכלכלתה הסובלת מירידה חדה ועליית שיעורי האינפלציה והאבטלה.

מבעד לעיניהם של רבים מהאנליסטים, המלחמה שציפו שתמנע מאיראן להתקרב יותר לא阈ה הגרעינית עלולה למעשה לגרום לה להיחסם יותר בסיטואציה זו, מפני שאפילו אם תסכים על מגבלות זמניות, היא תמשיך להחזיק בידע המדעי, מתקנים ותשתיות הדרושים כדי לשחזר את יכולות הגרעין שלה במהירות.

דוח זה גם מזהיר כי איראן עשויה להשתמש במיקומה הגיאוגרפי ובשפעתה במצר הורמוז כקלף לחץ קבוע מול ארצות הברית ובעלי בריתה, כי כל איום על תנועת הספנות שם יכול להגביה מידיות את מחירי האנרגיה בשווקים הבינלאומיים.

המלחמה לא סיימה את האתגר האיראני - כך על פי הדוח - אלא שינתה אותו לצורתו החדשה, במיוחד שטהראן יצאה מהעימותיותר ממוקדת על המוסד הצבאי שלה, מועילה לאמץ את הכלים האסטרטגיים, ומוכנה פחות להיכנע ללחצים חיצוניים, בעוד שארצות הברית זקוקה להסכם שירכך את המתיחות ויחזיר את היציבות לכלכלה העולמית.

הדוח מסכם כי הגעה למזכר הבנות או אפילו להסכם ראשוני לא מחייבת בהכרח פתרון המשבר, מכיוון שהעניינים המרכזיים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית, ההשפעה האזורית של טהראן, וביטחון התנועה במפרץ, עדיין רחוקים מההסדר הסופי.

ולכן, רבים מהמומחים מניחים שהאזור עשוי להיכנס לשלב ארוך של "לא מלחמה ולא שלום", שבו תמשך המתיחות הפוליטית והצבאית מבלי להגיע לעימות כולל או להסכם קבע, מצב שיכול להעניק לאיראן זמן נוסף לבסס את הישגיה ולבנות מחדש את השפעתה האזורית.