מהטעיה של מצור עזה להטעיה של נשק חמאס

אחת הסתירות שמגיעות לרמת ההטעיה - במיוחד בתקופת שלטון תנועת חמאס - היא סוגיית מצור עזה; מאז שתפסה חמאס את החייל הישראלי גלעד שליט בשנת 2006, חמאס מילאה את העולם רעש סביב מצור עזה, ובעצם שאפה לשחרר את המצור על ממשלתה ולכפות על מדינות העולם להכיר בסמכותה בעזה.

נכון שהאויב הטיל מצור על האזור ושלט בתנועת הנסיעות של אנשים ומנע את כניסת הציוד ההכרחי, במיוחד בארבע השנים הראשונות שבהן המצור היה חמור, אבל לאחר הגעת נתניהו לשלטון בשנת 2009 השתנה האופן שבו ישראל התמודדה עם חמאס ורצועת עזה, והמצור הוקל בצורה משמעותית. חמאס ותנועות אחרות צברו יכולות צבאיות עצומות של טילים ותחמושת והן פיתחו אותן, כמו כן, בנו רשת מנהרות מתקדמת שעלתה מיליוני דולרים, בנוסף לבניית בתי חולים ומוסדות ביטחוניים משלהם, והכספים הקטאריים נכנסו לחמאס, וכל זה התרחש למרות המצור ובמבט ובשמע של הכיבוש.

וחמאס לא הסתירה זאת, אלא אפשרה לערוץ אל-ג'זירה להציג את היכולות הצבאיות הללו דרך התכנית (מה שהוסתר גדול יותר), אפילו חלק מהמנהיגים שלהם - פתיחי חמאד - טען כי חמאס היא אחת מהמדינות הערביות המתקדמות ביותר בייצור טילים, והיא יכולה למכור אותם למדינות ערב!

הדיון על מצור עזה באותה תקופה כיסה על מה שהתרחש ביהודה ושומרון ובירושלים; כולם היו עסוקים בעזה ובמצור, בעוד ישראל המשיכה בפרויקטי ההתנחלות והיהוד בשטחי יהודה ושומרון, שם הייתה צריכה להיות הקרב שלנו העיקרי, כך שאיבדנו את יהודה ושומרון ועזה יחד.

היום חמאס וישראל מעסיקים אותנו בנשק של חמאס, בעוד שהמטרה איננה נשק חמאס שאיבד את ערכו הלאומי, אלא המשך הכיסוי על מה שקורה בשטחי יהודה ושומרון עם הזירוז של ההתנחלויות עד כדי איום על הקיום הפלסטיני שם, ועל מה שמתוכנן לרצועת עזה, במיוחד ההגליה, ושינוי המצב הגיאו-אסטרטגי והפוליטי של הרצועה והוצאתה מהקשר הלאומי, כמו כן חמאס אינה שואפת לשמור על נשקם כדי להתנגד לכיבוש או להגן על תושבי הרצועה אלא לשמור על סמכותה ברצועה ולהבטיח את עצמה מהזעם الشعبي.