הנשים במרכזי ובפועל של פתח.. כאשר ניצחון אינו מספר אלא מבחן לרשויות

בפוליטיקה הפלסטינית, לא נמדדת השתתפות הנשים רק במספר המושבים, אלא במיקום המושב עצמו. ההבדל בין להיות אישה חברה לבין להיות מקבלת החלטות, דומה להבדל בין לשבת באולם… לבין העובדה שיש לך את היכולת לקבוע את סדר היום.

בחירות הארגונים הציבוריים האחרונים בתוך תנועת פתח לא היו רק מימוש של מחויבות ארגונית, אלא רגע מבחן לשאלה ממתינה מזה עשרות שנים: האם האישה הפתחתית התקרבה למרכז הכוח… או שמא הורחבה מעגל ההשתתפות מבלי ששונה מרכז ההחלטות?

היכן נמצאת הסמכות בתוך פתח באמת?

כדי להבין מהו ניצחון, יש תחילה להבין את ארכיטקטורת ההחלטות בתוך התנועה:

• הוועד המרכזי: מרכז קבלת ההחלטות הפוליטיות והאסטרטגיות בפועל. 

• המועצה המהפכנית: שטח פיקוח, ייצוג וארגון, אך היא לא בעלת ההחלטה הביצועית הסופית. 

במילים אחרות: לא כל עלייה ארגונית היא מעבר לרשויות, וחלק מהמקומות מעניקים קול… מבלי להעניק את היכולת להכריע.

המספרים… ומה שהמספרים לא אומרים
המועצה המהפכנית (80 חברים)
•    נשים: 16 
•    יחס: 20% 

זו יחס מתקדם בהשוואה להיסטוריה של התנועה, ומצביעה על שינוי משמעותי: נשים לא חזרו להיות נוכחות אינדיבידואלית סימבולית, אלא הפכו לבלוק פוליטי נראה.

אך הריאליות מחייבת לשים לב להערה בסיסית: המועצה המהפכנית משפיעה על הדיון הפוליטי יותר מכפי שהיא קובעת את כיוון ההחלטות.

הוועד המרכזי (18 חברים)
•    נשים: שתי נשים בלבד 
•    יחס: 11% 

וכאן מתגלה האמת הפוליטית בבירור: ככל שאנחנו מתקרבים למרכז ההחלטות… אחוז הנשים פוחת. זה לא פרדוקס חולף, אלא השתקפות של טבע ייצור ההנהגה בתוך פתח.

הבעיה אינה בנשים… אלא במבנה הסמכות

ההנהגה בתוך התנועה לא נבנית רק דרך הבחירות, אלא דרך מרכיבים המצטברים היסטורית:
•    אסמכתא ארגונית ארוכת טווח 
•    רשתות קשרים פנימיים 
•    נסיון ביטחוני ופוליטי מתמשך 
•    איזונים בין דורות ומרכזי השפעה 

וזהו מסלול שהתפתח היסטורית בסביבה פוליטית גברית, מה שמקשה על כניסת נשים למרכז ההחלטות, תהליך שהוא הרבה יותר איטי מלהן להיכנס למבנים הארגוניים.

למה עלתה ההשתתפות הנשית עכשיו?
הסיבה אינה שינוי פמיניסטי פתאומי בתוך התנועה, אלא שינוי הסביבה הפוליטית סביבה:
1.    החברה הפלסטינית השתנתה מהר יותר מהמוסדות הפוליטיים שלה 
2.    דור חדש פחות מחויב למדר ההיררכיה הארגונית המסורתית 
3.    צורך של פתח לחדש את הלגיטימציה הקהילתית שלה תחת ירידת האמון הפוליטי 

במובן ריאלי: נשים לא נבחרו רק כי התנועה הפכה ליותר שוויונית, אלא כי התנועה צריכה פנים שיכולות לחבר אותה לקהילה.

ממהות סימבולית לפונקציה פוליטית

שנים רבות, נוכחות האישה הפלסטינית בסיפור הלאומי הייתה כסמל למאבק ולעמידה. אך בתוך ההחלטה הפוליטית נותרה נוכחותה מוגבלת בהשפעה.

היום מתרחש שינוי שונה: ההנהגה הנשית כבר לא רק תמונה ייצוגית, אלא מציעה כבחירה פונקציונלית לניהול קהילה חיה תחת לחץ מתמשך. לא כי נשים הן חלופה אידיאולוגית… אלא כי הפוליטיקה הפלסטינית עצמה השתנתה.

אנחנו בשלב "פוליטיקת ההצלה"

המציאות הפוליטית הפלסטינית כבר לא פועלת בלוגיקת הפרויקט הלאומי הקלאסי, אלא בלוגיקה של ניהול משברים מתמשכים:
•    אבטלה גבוהה 
•    כלכלה רכה 
•    פערי דורות ברורים 
•    ירידת המשתפות הפוליטית 
•    קהילה שמתפתחת מהר יותר מהמובילים שלה 

בהקשר זה, ההנהגה המסוגלת לתקשר עם הקהל נעשית יתרון פוליטי אמיתי, וכאן מופיע עליית הנשים כתגובה פונקציונלית יותר מאשר שינוי אידיאולוגי.

מה לא השתנה עדיין?
למרות ההתקדמות הברורה, גבולות השינוי קיימים:
•    נשים עדיין מיעוט במרכז ההחלטות הביצועיות 
•    התיקים הסיביים והביטחוניים עדיין ממוזגים גברית 
•    ההשפעה הפוליטית מצטברת הרבה יותר לאט מהייצוג הבחירתי 

וזו אינה תופעה ייחודית לפתח, אלא דגם פוליטי ערבי רחב: נשים נכנסות לפוליטיקה מהר יותר ממה שהן נכנסות לסמכויות.

השינוי האמיתי: המוסד או הנשים?
המהלך החשוב ביותר אולי לא יהיה כניסת הנשים למוסד, אלא ההתחלה של הצורך במוסד עצמו להסתגל לקהילה שונה. המודל ההנהגתי המסורתי שמבוסס על ההיסטוריה הארגונית בלבד כבר לא מספיק לייצור הלגיטימציה הפוליטית.

כאן באופן מדויק טמון הרגע החדש: נשים לא רק משנות את צורת ההנהגה… אלא עשויות להאיץ את הגדרת המנהיגות.

המבחן מתחיל לאחר הניצחון
ההיסטוריה הפוליטית מלאה בנשים שהצליחו במושבים מבלי שהחזיקו בכוח. הסכנה האמיתית אינה חוסר הייצוג, אלא שינויו למראה חסר השפעה. והשאלה המעשית היום אינה מספר הנשים הנבחרות, אלא:

•    האם ייטלו חלק בהחלטות הפוליטיות, הכלכליות והביטחוניות? 

•    או שמא תוגבלנה תפקידיהן רק לתיקים חברתיים? 

כי כל הגדרה צרה של הפוליטיקה פירושה שהסמכות תישאר סגורה אף אם תתרחב ההשתתפות.

מה באמת קרה?

הבחירות של פתח האחרונות לא יצרו מהפכה פמיניסטית, אך הן שברו חוק ישן: העדר הנשים מההנהגה כבר אינו דבר מובן מאליו.

זה לא ניצחון מלא… ולא רק סמלי. זהו תחילת שלב מבחן: האם האישה יכולה להפוך לחלק מהגדרת ההנהגה הפלסטינית עצמה? השאלות הגדולות עדיין לא הוכרעות, אך דבר אחד השתנה באמת: הסמכות כבר לא קבועה כפי שהייתה… אלא החלה להיות פתוחה מחדש להגדרה.