אתגרים שאחרי הכנס השמיני של פת"ח

קיום הכנס השמיני של פת"ח עורר הרבה רעש, ובפרט לגבי מנגנון הבחירה של חברי הכנס ומידת הח neutrality של ועדת החברות או לגבי התוצר הסופי שלו, ומה שמסופר על מניפולציה בתוצאות, דבר שעליו הביע קדורה פארס את דרישתו לתקן את התוצאה.

סיום הכנס אינו אומר כי התנועה שיחזרה את כושרה ופתרה את כל בעיותיה הפנימיות ואת החובות המוטלות עליה כדי להתמודד עם האויב הציוני, וכאן עולות סוגיות שדורשות טיפול מיידי, ביניהן: קביעת אסטרטגיה להתמודד עם הכיבוש, התוכנית הפוליטית של התנועה, הפיצול בין שני חלקי המולדת, הפיצול בתוך פת"ח, ריצוי המוטרדים והמוחים על תוצאות הכנס, תיקון הקשרים של התנועה עם יתר הפלגים והמפלגות, אפילו עם אלו בתוך הארגון כמו החזית העממית.

באופן חיובי, עבור רצועת עזה, התברר שיהיה סינון של שלושה חברים לוועדה המרכזית מהתושבים ברצועה, והם: אבו מהר חלס, איאד צ'פי וטייסר אלברדיני, דבר שמתרחש לראשונה, דבר שדרשנו לפני קיום הכנס.

אף על פי כן, האתגרים שאחרי הכנס טמונים בקשרים שיהיו בין חברים אלו ואופן חלוקת המשימות ביניהם לפי אזורים או תפקידים, והבטחת קיומו של ראייה אינטגרטיבית להתמודד עם ההתרסות הארגוניות ומניעת חפיפות סמכויות, דבר שמצריך גם ויתור על האינדיבידואליות בהנהגה והקמת מועצה מנהיגותית מצומצמת לרצועה שתתכנס באופן תקופתי כדי לאשר את התוכניות ובדיקת התקציבים ולחדש את הרכב הגוף המנהיגותי העליון של התנועה ברצועה, שהיה נהוג להיות בראשה אחמד חלס.

ישנם גם אתגרים בשטח שיתמודדו עם ההנהגה החדשה של פת"ח, בהם תנועת חמאס שדרוש לה השארת מעמד מצרי ואמריקני, וגם מארצות ערביות ואזוריות. כמו כן, כיצד להתמודד עם הזרם הרפורמיסטי של פת"ח (קבוצת דחלאן), בנוסף לבעיה של המפוטרים מהתנועה, תיק הפיצויים של 2005, והצרכים הכלכליים של בני פת"ח ומשפחותיהם; כאשר בני הזרם ובני חמאס מקבלים סיוע מהארגונים שלהם, בעוד שבני ארגון פת"ח מונעים מכך וכו'.