נתניהו: מה לאחר חיסול עז א-דין חדד?

בראיון עם ערוץ אל-ג'זירה, נשאל מנהיג حماس אסאמה חמדאן כיצד תענה התנועה על חיסול מנהיג גדודי עזר א-דין חדד, לאור המשך מדיניות החיסולים של ישראל והתחמקות מכל התחייבות פוליטית או משא ומתן. חמדאן ענה כי התגובה ליעדי המנהיגים "לא תושלם לפני סיום הכיבוש", וכי התגובה האמיתית היא המשך המנהיגות בשטח והמשך ההתמודדות עם הכיבוש בנחישות ובאון. הוא הוסיף כי השקט של חלק מהצדדים, ובמיוחד של אלו שמדברים על הצורך לפנות לפתרונות פוליטיים ומעורבים במאמצי תיווך, ביחס להמשך ההתקפות הישראליות, אין לתאר אלא כ"צבועות פוליטית", וקרא לצדדים אלה לפעול באופן ברור ולעשות סוף להתקפה הזו.

עמדה זו משקפת, מצד אחד, הימנעות מתגובה ישירה לגבי מוגבלות יכולת חמאס להגיב מיידית על חיסול המנהיגים, תוך הטלת אשם על מתווכים וכוחות בינלאומיים לגבי המשך ההתקפה. ומצד שני, חושפת את ההבנה בתנועה כי חיסול המנהיגים, גם אם הוא כואב ומשפיע, אינו משמעו סוף חמאס או קריסת המבנה הארגוני והצבאי שלה, אשר הראתה במהלך השנים האחרונות יכולת לסדר את השורות שלה ולהמשך בפעולתה למרות ההפסדים הגדולים.

אך שיח זה משקף גם מציאות מורכבת מאוד; שכן התנועה מתמודדת עם תנאים קשים ויוצאי דופן לאחר שהוזללה חלק גדול מהכוחות הצבאיים שלה, וירידה במרווח הפוליטי, בזמן שהלחצים הישראליים והאמריקאיים גוברים על כיבוש נשקיה ועל שינוי המצב הפוליטי והביטחוני בעזה. ובתוך משוואה זו, חמאס נראית מחויבת לבחירת העמידה וההמשך, עם הבנתה כי יכולתה להגיב צבאית כבר אינה מנותקת מהשקולים הפוליטיים וההומניטריים הקשורים לעתיד הפלסטינים בעזה.

ישראל טוענת כי הצליחה לחסל את עז א-דין חדד, אותו היא מתארת כאחרון המנהיגים הצבאיים הגדולים שנטלו חלק בהכנת ההתקפה מיום השביעי לאוקטובר 2023. עם זאת, הטענה הזו אינה משקפת את המציאות בצורה מדויקת, שכן חדד אינו האחרון במדרגת המנהיגות הצבאית של חמאס, כפי שציינו כלי תקשורת מקומיים ומקורות שונים. למרות זאת, ההודעה הישראלי באה עם קמפיין רחב בו הובילו ראש הממשלה הישראלית בנימין נתניהו ושר ההגנה ישראל כץ, אשר מהרו להציג את המהלך כהישג אסטרטגי גדול, בניסיון לשווק הצלחה טקטית מוגבלת כהצלחה מכרעת במלחמה.

אך מה שקרה, עם כל החשיבות הצבאית והסימבולית שלו, אינו מייצג נקודת מפנה מכרעת בהשגת מטרות המלחמה באופן מלא. מאז חיסול מוחמד דיפ ואמיר עיסא, ולאחר מכן יחיא סנואר ומוחמד סנואר, לא הופיעו אינדיקציות שמראות כי התנועה מוכנה להפסיק את נשקיה או לבצע שינוי מהותי במצבה הפוליטי. וסביר להניח, שיימנו במהירות قيادة חדשה, כפי שקרה בכל פעם קודמת.

הודעות החגיגיות ששחרר נתניהו משקפות, במהותן, יותר משהן מסתירות את מצב המבוי הסתום בו חי ממשלתו. במשך יותר משנתיים וחצי של מלחמה, הניצחון המוחלט שהובטח לישראלים עדיין רחוק מהגשמה. לא הפעולות הצבאיות המתמשכות ולא החיסולים המתמשכים הביאו לסיום חמאס, או לשחזור כל השבויים הישראלים, או להטלת מציאות פוליטית חדשה בעזה.

מספר מחללי ישראל רואים כי מה שנתניהו מציע לציבור הוא סדרת הישגים טקטיים המוגזמים ושווקים כהישגים אסטרטגיים. אך האמת היא שהצלחות מוגבלות אלו לא משנה את מהות המשבר. חמאס עדיין קיימת למרות המכות הקשות, והאזור עדיין משמש כמועד פתוח לשחיקה, כאשר הבידוד המדיני של ישראל הולך ומתרחב והאישומים המופנים כלפיה על פשעים מלחמתיים ורצח עם הולכים ורבים.

בהקשר הזה, חיסול חדד נראה כשלב נוסף במדיניות ישראלית המבוססת על האמונה שחיסול המנהיגים יביא אוטומטית לקריסת התנועה. זו מדיניות שלא הוכיחה את הצלחתה, למרות שרוב מנהיגי השורות הראשונות בזרוע הצבאית חוסלו. נכון שחתם חמאס עדיין יש לה מבנה ארגוני המסוגל לשחזר את המנהיגות ולהמשיך לפעול, אך ברור גם שיכולותיה ירדו משמעותית, וכי יכולתה ליזום ולהגיב הפכה יותר מוגבלת.

חיסול זה מתרחש תוך כדי הכנות ישראליות להחזרת המלחמה בקנה מידה רחב יותר, אף על פי שהמלחמה לא הפסיקה מדוע אחד. בבתוך זה הולך ומתרקם שיח גובר על פעולות גירוש נוספות והרחבת השליטה הצבאית כך שתכלול כ-70% משטח הרצועה.אך ההחלטה הסופית לא נתונה לידיו של נתניהו לבדו, אלא קשורה במידה רבה להשקפות נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עדיפויות האזוריות שלו, במיוחד כשמדובר באיראן.

בהשוואה, התגובה של אסאמה חמדאן חושפת פער ברור בין הדיבור הפוליטי למציאות ההומניטרית האסונית שחיים תושבי רצועת עזה. תשובות כלליות על "המשך ההתנגדות עד לסיום הכיבוש" לא מציעות הסבר משכנע לאנשים הנתקלים מדי יום בהפצצות, רעב ונעדרים, ולא מסבירות כיצד תוכל התנועה להתמודד עם הירידה הגדולה ביכולות הצבאיות והפוליטיות שלה, או עם מגבלות היכולת שלה להגיב על הפשעים הישראליים המתמשכים.

בסופו של דבר, חיסול עז א-דין חדד לא משנה את העובדות הבסיסיות. הוא מוסיף שם חדש לרשימה ארוכה של מנהיגים שחיסלה ישראל, אך אינו מממש את המטרה ששם נתניהו: לשבור את רצונה של חמאס ולהטיל כניעה פוליטית על הפלסטינים, גם אם התנועה סובלת מחולשה וירידה, וגם אם היא קיבלה מראש הפסקת אש והחלטות בינלאומיות שנועדו להציל את מה שניתן להציל.

והשאלה האמיתית לא היא מה השיגה ישראל בחיסול חדד, אלא מה יעשה נתניהו לאחר מכן. ככל שהמלחמה נמשכת זמן רב יותר, כך נחשפים גבולות הכוח הצבאי, ומתברר שהחיסולים, مهما היו מדויקים, לא יכולים לבדם להכריע סכסוך פוליטי והיסטורי כזה בגודל הזה.

בעוד שנתניהו ממשיך לשווק כל חיסול כצעד לעבר "הניצחון המוחלט", מתגלה אמת ברורה יותר: ישראל משיגה ניצחונות טקטיים מבודדים, אך היא עדיין אינה מסוגלת להשיג ניצחון אסטרטגי, להטיל מציאות פוליטית יציבה, או לסיים סכסוך שהוכיח שוב כי העמים אינם מובסים רק על ידי חיסולים.