מחוץ לדואופול של פתח וחמאס: האם מתחיל להתגבש הלאום החדש?
מאמרים

מחוץ לדואופול של פתח וחמאס: האם מתחיל להתגבש הלאום החדש?

הדיבור היום על "חזית" או "קואליציה" חדשה אינו צריך להתפרש כניסיון להקים מפלגה נוספת שתצטרף לנוף הפלסטיני המוצף במ צ שלמת." קשה גם ל להסתכל עליו כהתפלגות מאורגנת של פתח או כמתן דין וחשבון מול חמאס או מפלגות אחרות. הרעיון חורג מכל זה; הוא יוצא מהכרה גוברת שהפלסטינים חיים כעת במשבר מורכב, שאינו פוליטי בלבד, אלא משבר כולל של זהות לאומית.

המצב המסובך אינו מצטמצם עוד לחולשת הרשות או להמשך הפיצול, אלא להחמרה של הרעיון המאחד עצמו: רשות חסרת לגיטימציה ויכולת, פיצול שהפך למבנה קבוע, ונשק שמופיע יותר ככלי שלטון מאשר ככלי שחרור, בזמן שהאופק הפוליטי מתגלה כמו אף פעם לא. ובתוך נוף זה, החיפוש אחר "מסלול בטוח" לצאת מהממצא הנוכחי הופך להיות צורך לאומי, ולא תרבות אינטלקטואלית.

השאלה האמיתית איננה איך אנו משקמים את המערכת הישנה, אלא איך אנו מונעים את קריסתה המוחלטת של כלל החברה הפלסטינית. פתח, שהובילה את הפרויקט הלאומי במשך עשרות שנים, נראית כיום לפני צורך מידי לשוב למובנה השחרורי והלאומי, ולא להסתפק בהפקת עצמה דרך כנסים הקרובים יותר להסדרים פנימיים ופסטיבלי נאמנות מאשר ל נקודות ביקורת והתחדשות. בעד, חמאס מתמודדת עם שאלה ממתינה, אך היא תהפוך עם עליית האסון שקרה ברצועת עזה: האם המודל של שלטון חמוש יכול להימשך תוך כדי ניהול קהילה החיים תחת מצור, מלחמה ותסיסה?

אבל התשובה לשאלות אלה לא נמצאת בידי פתח בלבד, לא בחמאס בלבד, ולא באף מפלגה, לא משנה עד כמה עברה או גודלה. כי המשבר הפלסטיני חצה את גבולות הארגונים המסורתיים, והפך למשבר של חברה שלמה המחפשת משמעות חדשה לפוליטיקה, ייצוג ושותפות לאומית.

ולכן, כל פרויקט חדש לא ייוולד באמת במנהלות סגורות או במסמכים אליטיסטיים, אלא כאשר הבסיס החברתי עצמו - במחנות העקורים, בשכונות, באוניברסיטאות, ובכפרים - מתחיל לדרוש מסגרת לאומית שונה, המחזירה לשיח את הרעיון של השתתפות, ושוברת את הבלעדיות של ההחלטות, ומביאה למיסוד של לגיטימציה שנבנית על ידי העם ולא נכפית עליו.

הדרוש היום איננו "חזית נגד מישהו", אלא מרחב לאומי שמחזיר בהגדרה את הפוליטיקה הפלסטינית מחוץ לדואופול של הרשות והנשק, ומחוץ לחוקים של שלטון והדרה, ומפתח פתח לדור חדש שרואה שהמשך הקיום של הסוגיה הפלסטינית החיונית אינו קשור רק להתנגדות לכיבוש, אלא גם ליכולת הפלסטינים לייצר מודל פוליטי יותר צודק, אפקטיבי וייצוגי.

מאמר זה מבטא את דעתו של מחברו ואינו משקף בהכרח את דעתה של סוכנות חדשות צדא.