עזה... מהמלחמה הפתוחה לעיצוב מחדש של המציאות

מה שמתרחש בעזה היום לא נראה רק כהסלמה צבאית חולפת שיכולה להסתיים בהסכם רגיעה או עסקת חילופי שבויים, אלא יותר כמעלית ארוכה שבה עיצוב מחדש גיאוגרפי, ביטחוני ופוליטי של האזור מתרחש בהדרגה. הסכנה לא טמונה רק בהיקף ההרס או במספר הקורבנות, אלא באופיין של השינויים המתרחשים בשטח בשקט ובצמיחה מתמשכת.

בעבר, מלחמות על עזה התבססו על הרעיון של "התקפה ואז נסיגה", כלומר פעולות צבאיות זמניות שנגמרות בהחזרת הסדר - גם אם חלקית - למצב הקודם. אך היום, התמונה נראית שונה; ניכרות אינדיקציות על ניסיון לכפות מציאות חדשה בתוך האזור, מציאות השואבת על עצמה שליטה הדרגתית על השטח, ושינוי פני עזה והגבלות התנועה בה, והפיכת אזורים רחבים ממנה לאזורים בולמים או כמעט ריקים מאנשים.

ההתרחבות שמדוברת, במיוחד באזורים המתרחבים לכיוון רחוב סלאח א-דין, לא נושאת רק ממד צבאי, אלא גם משמעה פוליטי עמוק. שכן סלאח א-דין הוא לא רק רחוב ראשי, אלא עמוד השדרה שמחבר בין צפון האזור לדרומו. וכאשר קו זה נמצא תחת שליטה או לחץ ביטחוני תמידי, עזה למעשה מתחלפת לאזורים מופרדים ומחולקים, שבהם קשה לנסוע, לחיות, לשקם ולהתייצב.

הדבר המסוכן הוא שההתרחבות הזו לא מתרחשת בבת אחת, אלא בדרך הדרגתית שמאפשרת לעולם להתייחס לכך כאל עובדה קיימת עם חלוף הזמן. בכל שלב נרקמות גבולות חדשים, ואז נכפות סידורים ביטחוניים חדשים, ולאחר מכן צעדים זמניים אלו הופכים לעובדות קבועות. וכאן טמונה הסכנה במה שניתן לתאר כ"כיבוש שקט", כלומר שליטה שאינה מוכרזת במפורש כהכיבוש המוחלט, אלא שולטת באדמה, במעברים, בתנועה, באנשים ובפרטים היומיים של החיים.

ובהמשך המלחמה במשך תקופה ארוכה, החברה עצמה מתעייפת ואינה יכולה לעמוד בפני השינוי הזה. אנשים מחפשים אוכל, ביטחון ומקלט, בעוד שהמפות משתנות לאט סביבה. עם הזמן, ייתכן שעזה תמצא את עצמה מול מציאות חדשה לחלוטין: שטח קטן יותר, צפיפות אוכלוסייה גבוהה יותר, אזורי ביטחון סגורים, ונוכחות צבאית קבועה תחת תירוצים שונים.

מבחינה פוליטית, המשך הקיפאון במו"מ מעניק למסלול זה זמן נוסף להיבנות. כל עיכוב בהגעה להסכם כולל לא רק מסמן את המשך הסבל ההומניטרי, אלא גם מאפשר הרחבת השליטה בשטח והכנסת סידורים שעשויים להיות קשים להחזיר אותם אחורה בעתיד.

מנגד, עדיין ישנן כמה כוחות פלסטיניים שמבינים את המצב על פי היגיון שהעמידה לבדה מספיקה לשנות את المعادلة, בעוד שהמציאות בשטח מצביעה על כך שהזמן אינו גורם ניטרלי עוד. כל יום שעובר מותיר חותם חדש על הגיאוגרפיה, הדמוגרפיה והמבנה החברתי והנפשי של האזור.

עזה היום מתמודדת לא רק עם הסכנת המלחמה, אלא גם עם הסכנה לשינוי הדרגתי לישות מבודדת ומפוצלת ואובדת היכולת לחיים נורמליים. ולכן, השאלה האמיתית כבר לא מתייחסת רק להפסקת אש, אלא צורת עזה שתיוולד אחרי מלחמה זו, והגבולות של מה שיישאר מהאדמה, ריבונות והחיים בה.