קריאה בנוסח החוקתי (4-5)

(1) החוקים המשלימים לחוקה

ועדת ניסוח החוקה קבעה סגנון חדש של חוקים בכינוי "חוק משלימ לחוקה", שלא היה בנהלים החוקתיים הפלסטינים, ולא הוגדרה מעמדם בפירמידה החוקית "פירמידת קלזן להיררכיית חוקים" הפלסטינית, ובטיפול בהסכמים הבינלאומיים שנחתמים. סעיף 109 בנוסח החוקתי קובע כי "חוקים משלימים לחוקה יונפקו וישונו באישור שני שלישים ממספר חברי המועצה, והם החוקים המסדירים את הבחירות הכלליות, המפלגות הפוליטיות, הרשות השופטת, חוק בית המשפט החוקתי, חוק הסדרת התקציב הציבורי והחוקים המסדירים את המוסדות החוקתיים העצמאיים".

למרות ניסוח הלגיסלטיביות והשלטון שלה, הסוגיות "כמו בחירות ומפלגות והסדרת התקציב" והמוסדות "כמו הרשות השופטת, בית המשפט החוקתי, רשות הנגזר, המשרד לבקרת הכספים, הגוף העצמאי, הביטוח הלאומי והפנסיה ועדת הבחירות" שהוזכרו בסעיף זה נועדו לשלוט על מרכיבי המערכת הפוליטית ולמנוע כל שינויים עתידיים ולפגוע באפשרות לבצע שינויים שעשויים להיות הכרחיים עם ההתפתחות הפוליטית והחברתית של החברה, או למנוע כל שינוי במבנה המוסדות, ארגונם, תפקידיהם וסמכויותיהם שעשויות להיות חיוניות להתמודדות עם השפעות עולמיות על תפקידים אלו וההסכמים הבינלאומיים שחתמה מדינת פלסטין.

כמו כן, מפתיע לארגן את הרשות השופטת ואת בית המשפט החוקתי בחוק משלימי לחוקה בזמן שעבודת המועצה המחוקקת מסודרת על ידי תקנות פנימיות שעשויות ליצור דיון על אופן המחויבות שלה למוסדות פוליטיים ומנהליים אחרים, ושכחו את הרשות המבצעת מהחובה לארגן את עבודתה בחוק.

נראה כי הנוסח המתפזר בנוסח החוקה מצביע על הבדלים בין חלקיו, כאשר סעיפים 49 לאירגונים, סעיפים 54 ו-101 לבחירות, סעיפים 138 ו-141 לבית המשפט החוקתי ציינה במפורש חוק המשלימ לחוקה, בעוד ששאר הנושאים והמוסדות שהוזכרו בסעיף 109 הופיעו כ"חוק", שהם נרדפים למונח החוק שקיים בהרבה סעיפים אחרים; כמו האזרחות שנקבעת בחוק, וזכות הניידות במסגרת החוק... וכו', מה שמאפשר לעניין זה לפרשנויות שונות.

כנראה שהדבר הזה נפל במקרה מידי ועדת ניסוח החוקה, או שהיא חסרה דיוק בניסוח, או שהיא רצתה להתמקד בשלוש הסוגיות "הבחירות והמפלגות ובית המשפט החוקתי" כדי להבטיח שליטה על הכניסה לשכבת השלטון ושמירה עליה.

(2) משאל עם וחוסר טקסטים

נושא משאל העם הוזכר בשלושה מקומות בנוסח החוקה, והם; ההסכמים הנוגעים לשלום ואיחוד וגבולות או מה שקשור לריבונות (סעיף 82) מבלי לאזכר את הסכמת מועצת הנבחרים beforehand, ושינוי החוקה (סעיף 155) אלא אם כן הסכימו שלושה רבעים ממועצת הנבחרים, ומשאל העם על החוקה הזמנית (סעיף 162). אך לא הוגדרה האחוז של המשתתפים במשאל העם המוזכר ורוב המינימלי לאישור תוצאות משאל העם.

שלוש הסוגיות הנוגעות למשאל הן סוגיות מהותיות שיש להן השפעות גדולות וארוכות טווח, הדורשות טיפול מדוקדק, ולכן; ראשית: יש להציג כל אחת מהן בפני מועצת הנבחרים לאישור ברוב מיוחד "אישור שני שלישים מחברי המועצה", ושנית: שיהיה האישור במשאל העם בתנאי שלא יפחת מספר המשתתפים במשאל העם מ-50% מהגוף הבוחר "האזרחים הרשומים ברשימת הבוחרים" ורוב מוחלט של מספר המשתתפים במשאל העם.

(3) חידוש החובה על רצון העם

נוסח החוקה הזמנית הגיע עם חידוש לחסום כמה מהכללים החוקתיים לחסום את רצון העם הפלסטיני בעתיד, שזהו מעשה לא חוקתי בעיקרו; שכן בסעיף 156 קובע שאין לערוך שינוי חוקתי על;

(א) ההוראות הנוגעות להשגים בזכויות ובחירויות הבסיסיות המוזכרות בחוקה, שנוסחו בצורה שאינה מחייבת ברובם וכוללות הרבה תוספות מבלי ליצור הבדל בחיוב המדינה ליישם זאת, והעצימו את רשות השלטון על חשבון זכויות פוליטיות והגבילו את ארגוני החברה האזרחית.

ו-(ב) כניסת נשיא המדינה לשתי תקופות כהונה מלאות רצופות או נפרדות, לא הוצג עם כלל חוקתי, הוא נרשם בחוק הבסיסי בעקרון. בזמן שלא סיים שהות הנשיא עם סיום תקופת כהונתו שנקבעה בחוקה הזו לחמש שנים, לא טיפלה בבעיה שנגרמה למערכת הפוליטית עם סיום כהונת הנשיא. כאשר כותבים חוקה זמנית בדרך כלל הכותבים עוסקים בבעיות שמהן סבל העם ומערכת השלטון.

ו-(ג) אין לפגוע במערכת רפובליקנית דמוקרטית המבוססת על ריבוי מפלגות ופוליטיקה, מה שברור שגם בתקופה ההיסטורית של התנועה הלאומית לא היה נוכח בוועדת ניסוח החוקה שנבנית במשך מאה שנה על ריבוי מפלגות ופוליטיקה אלא אם כן יש לוועדת ניסוח החוקה חשש מהמערכת שנבנתה על ידי החוקה שהיא יצר מימדיה. כמו כן, סעיף זה סותר את סעיף 4 בסעיף 82 הנוגע ל"הסכמים לשלום ואיחוד וגבולות או מה שאמור בריבונות", הכולל אפשרות לאיחוד עם מדינה אחרת שעשויה להיות תחת הכתר המלכותי במערכת פדרלית או לקומונולית או אחרות.

הטקסט הזה "שאינו חוקתי" במשמעות הסותרת סותר את המסורות הפוליטיות של העם הפלסטיני, ואת המורשת של המנהיג המנוח יאסר ערפאת במערכת רפובליקנית שאינה כתובה שהקימה נורמה שהיא לא מתפשרת ממנה העם הפלסטיני, ויש בכך סיכון של חזרה של עריצים על מנת להפוך את מערכת המדינה שלהם למלוכה בתנאים של נשמעת העם, שהדבר לא קרה בהיסטוריה של העם האפי במאבק נגד הקולוניאליזם, ומפחית את ההתנגדות של העם הפלסטיני לכל תוקף רשות מהבריטים והישראלים.