עזה: מי שולט… או איך אנו נשלטים?

השאלה בעזה אינה עוד: מי הראוי לשלוט? ולא: מי הקריב יותר? אלא השאלה הדחופה ביותר הפכה להיות: מי יכול להוציא את האנשים מהאוהלים, ולהחזיר להם חיים שראויים לחיות?

ברגעים שאחרי מלחמות גדולות, מתגלה הפער בין שני מנעדים: מנעד "הזכות בעקבות הקרבה", ומנעד "הזכות בעקבות היכולת". הראשון מתבסס על ההיסטוריה, על הדם, על הגבורה. השני מתבסס על ההווה והעתיד: על הניהול, על הראיה, ועל היכולת לשקם את מה שהתמוטט. ועזה היום, בכל מה שהיא נושאת של פצעים פתוחים והרס רחב, לא יכולה עוד להתנהל על פי לוגיקת העבר בלבד.

לא כדי להמעיט בערך ההקרבה, אלא כדי להבין את מגבלותיה הפוליטיות. ההקרבה מעניקה כבוד, אך אין היא בהכרח מביאה ליעילות במשל. היכולת להילחם אינה אומרת היכולת לנהל קהילה מוכת אסון, שזקוקה לחשמל ומים, לבתי ספר ובתי חולים, לכלכלה שמחזירה לאנשים את כבוד החיים. כאן בדיוק מתהפכים הקריטריונים לשליטה.

עזה לא זקוקה ל"מנצח" שינהל אותה, אלא למושיע אזרחי שיעזור לבנות אותה מחדש. היא זקוקה להנהגה שמבינה שהקרב הבא אינו קרב צבאי, אלא קרב השיקום, השבת החיים, ופתיחת האופק לדור שגדל תחת מצור ומלחמה. הקרב הזה אינו מוכרע באמיתות, אלא בתוכניות, ואינו מנוהל ברגש, אלא ביעילות.

צמצום שאלת השליטה לשאלה "מי התנגד יותר?" הוא צמצום נוח אך מטעה. הוא מתעלם מהשאלה הקשה יותר: מי יכול לנהל בדרך שונה? מי מחזיק בראיה ברורה לצאת מכלכלת הסיוע לכלכלה המניב? מי יכול לבנות קשרים שיפתחו את המעברים, יביאו את המשאבים, ויחברו את עזה עם העולם? מי שם את האדם—לא את השלטון—במרכז ההחלטות?
האתגר האמיתי אינו טמון רק בשינוי השלטון, אלא בשינוי מודל השלטון עצמו. מודל המבוסס על שותפות לאומית במקום על הדחה, ועל יעילות במקום על סמלים, ועל שקיפות במקום על חיסיון. מודל שמכיר בכך שעזה אינה רק זירת קרב, אלא קהילה חיה שמגיעה לה לחיות בכבוד.

עזה שילמה מחיר כבד, ואין זהחוקמרשה להפוך את המחיר הזה לתירוץ לשחזור אותן בעיות. העתיד אינו נבנה בלוגיקת "מי ראוי", אלא בלוגיקת "מי יכול". מי שיכול לנהל, לתקן, לשחזר את האמון בין האנשים למוסדותיהם, ולפתוח חלון תקווה בקיר ארוך של סגירות.

בסופו של דבר, אולי השאלה הנכונה אינה: מי שולט בעזה? אלא: האם סגנון השלטון שם ישתנה?

כי הישארות אותו סגנון, אפילו עם שינוי הפנים, פירושה פשוט שהמשבר יימשך… וכי האוהלים יישארו, גם אם ישתנה מי שיושב על הכסא.