קריאה בפרויקט החוקה (3-5)

(1)  שוויון ואיסור אפליה

השוויון ואיסור האפליה מהווים מושג מרכזי ויסודי בפילוסופיית הבניין הדמוקרטי או בתיאור המערכת הפוליטית במדינה וכתיבת החוקים, ועל בסיס מושג זה נמדד עד כמה תואמות הכללים החוקתיים את עקרונות הדמוקרטיה. על אף שוועדת ניסוח החוקה כללה את מושג השוויון בכמה מקומות בפרויקט החוקה, היא חזרה ממנה במקומות מרכזיים בפרק ההוראות הכלליות, אשר ההוראות בו מבטאות את העקרונות המנחים של הטקסטים המופיעים בפרקים הבאים של החוקה וכיווני פעולתה של המחוקק הפלסטיני בהמשך בכל הנוגע לסידור הזכויות והחירויות, והיא נושאת על גבה יותר מיכולתה בפרק זכויות וחירויות.

·        השוויון בין גברים ונשים בפרויקט החוקה

סעיף 8 של פרויקט החוקה קובע כמה עקרונות בסיסיים לפיתוחם בפרק החירויות, שהם חשובים ובעלי קדימות, ועל אף שהוא קובע בפסקה השנייה שלו כי מדינת פלסטין מתחייבת להשיג שוויון בין גברים ונשים בכל הזכויות והחירויות, היא חזרה מאמירה זו כשמדובר על ייצוג נשים בניסוח "בגובה ייצוג הוגן ומקובל לנשים במועצות הנבחרות", כלומר ללא קביעת טקסט חוקתי המגדיר מהו ייצוג הוגן ומקובל, וחשש מכך שהתנגדות ל-30% לפחות במועצות הבחירות ובממשלה ובתפקידים הגבוהים, כפי שנקבע בהחלטת המועצה הלאומית הפלסטינית, מחייבת לקבוע זאת בחוקה, משום שמילה הוגן ומקובל אינן בהכרח משמעותן שוויון או השגת שוויון בין נשים וגברים. בנוסף, ההוראה לא אוסרת אפליה על בסיס מגדר, וביטול כל החלטה או חקיקה המסתמכת על אמות מידה אפליה.

·      אפליה בפרויקט החוקה במעמד א followers הדתות הספרותיות

סעיף 4 של הפרויקט מציין כי "האסלאם הוא הדת הרשמית של מדינת פלסטין" – מסורת קיימת ברוב המדינות הערביות, אך השאיפה לקיום מדינה אזרחית מחייבת שמדינה זו לא תהיה על סמך זהות דתית אלא מדינה העובדת על זכויות וחירות ועל אזרחות. מהצד השני, אימוץ הפילוסופיה של מדינה דתית מחזק את רעיון המדינה היהודית על בסיס הדת היהודית, שאתה מדינת הכיבוש שואפת לייסד אותו כמאפיין השלטון העיקרי על טיב ועיקרי המדינות באזור.

ובפסקה השלישית של סעיף 4 יש הבחנה נוספת בין מאמיני ישו ומאמיני משה בקרב הפלסטינים; בכך שנאמר "לנצרות יש את המעמד שלה בפלסטין, ולשאר הדתות יש את הכבוד שלהן". הבחנה זו מרמזת על חוסר ההכרה בדת השומרונים/ היהודים או על דחיית קבוצה דתית ומאמיניה, ומפחיתה ממעמדם הלאומי ומתרומתם לחיים הציבוריים. הקריאה המודרנית של הקוראן מציינת כי המילה מוסלמים נועדה לכלל בני האדם, על אף אמונותיהם ודתותיהם והזרמים שבהם, וכי הכת מתבססת על החוקים הספרותיים שהורדו על הנביאים מוחמד, משה וישו عليهم שלום. לא צריך להבחין או להפלות ביניהם במסגרת המדינה. ההוראה צריכה להיות "לשליחויות הספרותיות יש את המעמד שלהן בפלסטין, ולשאר האמונות יש את הכבוד שלהן", וצריך לנהל את ענייניהם הדתיים ולבחור את מנהיגיהם הרוחניים כל אחד לפי חקיקתו. מה שמحقق את השוויון הרצוי בכללים החוקתיים ומונע אפליה בין האזרחים.

·      זכות האזרחות לילדי פלסטינים ופלסטיניות

סעיף 6 של הפרויקט מציין כי "האזרחות הפלסטינית תוסדר בחוק" – ומפנה את המחוקק לחוק מבלי לקבוע אמות מידה ספציפיות, מה שמאפשר להזדמנות לשינויים פוליטיים שעשויים לשלול מעטים את הזכות לקבל אזרחות על בסיס אפליה מגדרית כמו שלילת ילדי הפלסטיניות שמתחתנות עם שאינם פלסטינים, עקרון השוויון מחייב לקבוע את העיקרון בחוקה ולארגן את החוק כדי לממש את הזכות הזו על ידי ניסוח "אזרחות היא זכות עבור מי שנולד לאב פלסטיני או לאם פלסטינית, והכרה החוקית בו והענקת מסמכים רשמיים המעידים על פרטיו האישיים, זכות שמאושרת על ידי החוקה, ומסדירה החוק את מימוש הזכות הזו".

·      שוויון בפני החוק ובפני המשפט

וועדת ניסוח החוקה קבעה בסעיף 27 של הפרויקט כי "הפלסטינים שווים בזכויות ובחובות, והם בפני החוק והמשפט באותה מידה". ועדת ניסוח החוקה לא התייחסה לחלק הראשון של הסעיף הנוגע בחובות, היות ולא ניתן להשיג שוויון בחובות; ההבחנה כאן נעלמת בשל המוגבלות או חוסר היכולת, למשל, שמדובר בנושאים חורגים מהרצון של האדם. בעוד שהחלק השני הנוגע בשוויון בפני החוק ובפני המשפט הוא תקף. מה שדרוש הוא להעביר עיקרון זה לפרק הראשון מצד אחד ולצמצם את הניסוח ל"הפלסטינים בפני החוק ובפני המשפט באותה רמה, אין אפליה ביניהם על בסיס גזע או מין או צבע או דת או דעה פוליטית או נכות".

(2) מעמד האמנות הבינלאומיות ומנגנון אישורן

סעיף 82 של הפרויקט מסדיר את ההתמודדות עם האמנות הבינלאומיות מבחינת מעמדן, כי הן פחותות מהחוקה וגבוהות מהחוק, ומבחינת סוגי האמנות ודרכי אישורן. בנוסף, יש לדחות את האופציה של האספה הלאומית לאשר את רוב האמנות, במיוחד אלו הנוגעות לשלום ואיחוד וקביעת גבולות או מה שנוגע לריבונות, בזמן שהאספה הלאומית חייבת לממש את הריבונות בשמות העם. בזמן שראש המדינה, הנשיא, חותם ומאשר את האמנות הבינלאומיות בלי הגבלה. והאמנות הללו הן אלו שמתפרסמות בעיתון הרשמי, בזמן שלא הובהר המעמד של ההסכמים שאותן מאשרות האספה הלאומית והעם באמצעות משאל עם. בזמן שלא הובהר המעמד של אמנות אלו לעומת החוקים המשלימים לחוקה שהגיעו בפרויקט החוקה.

עקרון המעמד של האמנות המאושרות על ידי מדינת פלסטין, לפי התנאים המצוינים בחוקה, גבוה יותר מהחוקים הקיימים ונמוך יותר מהחוקה. זה צריך להיות בפרק ההוראות הכלליות. כאשר תפקיד הנשיא מוגבל לחתום עליהן, מה שהופך את החתימה הזו להכרזה גלוית ולא תפיסת עמדת מדינת פלסטין לגבי האמנה לאחר שאושרה על ידי הממשלה ואושרה על ידי האספה הלאומית. בעוד שההסכמות שהממשלה תגמר לגבי שלום או איחוד או גבולות או ריבונות תוצגנה למשאל לאחר אישור האספה הלאומית.

(3) מוסדות המדינה החוקתיים העצמאיים

אין ספק שיש חשיבות לדסטורציה של כמה מוסדות ציבוריים המתמחים והמקצועיים שחושבים על תעודות לאזרחים כדי להיערך מפני רדיפות או טירוף השלטון המבצע ופיקוח עליו, וכמו כן לקשר אותם עם הגוף המפקח העליון "האספה הלאומית" כדי להבטיח את חסינותם וחסינוות פעולותיהם.

פרק התשיעי קובע שישה מוסדות עצמאיים כחשבים למוסדות המדינה החוקתיים העצמאיים; כפי שעידות סעיפים 145-150 ישנו הבדל במנגנון המינוי לראשיהם והנסיבות המנחות, ומנגנוני הפיקוח. מה שדורש לאחד את סגנון המוסדות הללו מבחינת מנגנון המינוי, והצורך לאשר את ראשי המוסדות הללו על ידי האספה הלאומית, וההונאת כך שיגישו דוחות לכל אחד מהאספה הלאומית והנשיא, ודרכי הפיקוח והפיקוח עליהן כך שיהיה על ידי האספה הלאומית.

ונחוץ לשוב ולבחון את דסטורצית כמה מוסדות כמו הביטוח הלאומי ופנסיה, כי ברמה מעשית אין צפוי לאחד אותם בטווח הקצר, והסכנה של חזרה על הניסיון של ההפגנות שהתרחשו נגד חוק הביטוח הלאומי; כי הדסטורציה אינה משמעה הכורח של האזרחים. וכמו כן יש לחזור ולבחון את האיחוד של גוף השקיפות, כי הם שתי סוגיות שונות; גוף הדייטים/ המאבק בשוחד יש לו תפקידים הקשורים להגברת המודעות והמניעה מהשוחד ולעקוב אחרי השוחד, בעוד שהשקיפות קשורה בזכות האזרחים לגשת למידע, והשניים הם תחומים שונים ובחלק מההיבטים אף סותרים בתפקידם ובתפקידם.

כי הדסטורציה אינה משמעה להפוך את החוקים המארגנים את עבודת המוסדות הללו לאותה רמה חוקתית בהנפקתם או שינויים כפי שנאמר סעיף 109 של פרויקט החוקה, אלא לנסח אותם בחוקה על ידי קביעת כמה הוראות מחסנות לעבודתם נגד טירוף השלטונות עליהן מצד אחד, ולשאיר את סידורם לחוק הרגיל שניתן לשנותו כך שיתאים להתפתחויות ולעדכונים הגלובליים בתחום עבודתם, והאמנות הבינלאומיות שיכולות להיחתם בעתיד בתחום עבודת המוסדות הללו, כך שההוראות של החוקה הממתינה לא יהפכו למכשול בהתפתחות המדינה ולמנוע את מוסדותיה לשפר את ביצועיהם בהתאם לפרקטיקות בינלאומיות מיטביות.