אקדמיית החתולים השמנים…

בחווה גדולה בשם פוליטיקה, שבה נפתחות הדלתות לכל דבר מלבד למצפון, יושבות החתולים השמנים על הגבהים הגבוהים, צופות בנוף בעיניים חצי עצומות כאילו הן מאמינות שהמולדת נוצרה כדי לעבור תמיד מתחת ללטפותן ושהאנשים נבראו רק כדי למחוא כפיים בכל פעם שהמשקל שלהן גובר.

אלה אינן חתולים רגילים אלא זן שלמד להשמין על חשבון העייפות הכללית; הן מתפרנסות מהזמן האבוד של עמי העולם, מעצבי האנשים המוכה ולכן על גבי ארוכות בעיות הממתינות, והן מיטיבות להמיר את הכאב הלאומי להופעה יומית של הסחת דעת.

בחווה הזו לא נמדד ההצלחה במה שהושג אם היה שם מה שהושג בכלל, אלא ביכולת של חלקם למכור את הכישלון כחוכמה ולעטוף את הכישלון בנייר זהב שנקרא "השלב הרגיש", ואז למכור אותו לאנשים כאילו היה זה ניצחון פוליטי גדול.

ומכאן נוצר האקדמיה הלא רשמית של החתולים השמנים, שבה נלמדים מקצועות שאינם נכתבים בספרים ואינם נלמדים באוניברסיטאות, אך הם נשמרים בעל פה.

ראשית: קורס המרת הכישלון לגבורה אישית.
איך לצאת מכל משבר בתמונה הגדולה יותר מהאמת, ובדיבורים ארוכים מההישג האבוד, ורעש המספיק להסתיר את החלל המתמיד, עד שהשומע יחשוב שהערפל הוא פרויקט לאומי גדול.

שנית: קורס הפטריוטיות בזמן הרעש.
וזה אחד הקורסים המסוכנים ביותר, שבהם נדרש מהסטודנט להרים את קולו גבוה כך שאף אחד לא ישמע את קול המחסור, כשזה נושך את הקירות מבפנים.

לגבי זנבות הפילוג, הם קבוצה ייחודית של החתולים השמנים והם באגף החם יותר של החווה הזו. הם לא יוצרים פרויקט ולא מתקן סדקים ואינם בונים גשרים, אלא הם מצטיינים במניעת הפיצוץ הפתוח, כי פרנסתם הפוליטית צומחת במרחקים בין האחים ומשגשגת כל פעם שהלילה מתארך על הבית האחד.

ואירוניה השחורה ביותר היא שבעבר הלא רחוק, הכיבוש בישר על חקיקת החוק למוות נגד האסירים הפלסטינים בבתי המשפט הצבאיים הגזעניים שלו, להוסיף פרק חדש של אכזריות מאורגנת נגד העם הפלסטיני הנחוש, מלבד החתולים השמנים, בזמן שכמה מהחתולים האלה עדיין היו עסוקים במשקל הנתונים, בהרכבת הביטויים ובחלק מהתפקידים של הרעש לפני נסיעתם להבטיח על ילדיהם או חתניהם באחת השגרירויות הפלסטיניות.

ופה הבגידה אינה רק בגניבה, אלא ביכולת להפוך את הסכנה הקיומית לחדשות חולפות העוברים מתחת לשולחן, כאילו היו קוויים של האסירים רק שוליים בספר האינטרסים הכבדים שלהם.

אך מה שהחתולים הללו אינם מבינים הוא שהעם הפלסטיני אינו זיכרון שניתן להקפיא ואינו תודעה שנדכאת לנצח. זהו עם השומר שמות של השהידים ופני האסירים ומאבן הסמטאות הישנות, ולא יתקשה לשמור את פני אלו שהשמין על חשבון כאבו.

כן, הוא עשוי לחכות הרבה, והוא עשוי להעניק הזדמנויות, והוא עשוי להסתכל בשקט, אך כאשר הוא יחליט לפתוח את ספר החשבונות, אזי הציד של החתולים השמנים יהפוך לשאלה של זמן קצר בלבד.

וכאן מתחילה האמת שהם נמלטים ממנה:
שהעם הפלסטיני ומאחוריו מערכת המשפט הפלסטינית, במתן תמיכה ברורה מהנשיא הפלסטיני ומעורבות סתרים של תנועת פת"ח, לא יتركו את החווה הזו לכאוס לאורך זמן ולא יאפשרו שהחתולים השמנים יישארו מעל החוק או מעל החובה להיענות.

כי לאומיות אינה מנוהלת על ידי רעש ואינה מוגנת על ידי סיסמאות; היא נשמרת כאשר הרצון הופך לפעולה, והסבל להחלטה, והזעם הציבורי לרגע של צדק בלתי נמנע.

בקומה העליונה, שבה הישיבות השקטות והצחוקים הדקים, החתולים השמנים עדיין חושבים שהשטיח העבה יכול להסתיר את עקבות הרגליים, אך הם שוכחים את האמת הכבדה יותר:

שMoment נפילת החתולים השמנים לא מגיעה מבחוץ, אלא מתחילה מבפנים כאשר המולדת החליטה לשוב לעצמה.

וכשהמולדת רעבה, היא אינה סולחת למי שאכלו מעונק שלה.