מלחמת ההגמוניה והשמדה: האם היא מטלטלת את ההסכמה האמריקאית לגבי ישראל?

מלחמת ההשמדה בפלסטין וההגמוניה במזרח התיכון עשויות לא רק לשרטט מחדש את גבולות האזור, אלא גם לפתוח דיון בתוך ארצות הברית לגבי הלגיטימיות של המלחמה וטבע הקשר עם ישראל. כאשר הכוח החזק ביותר בעולם גרר למלחמה המתנגשת עם מלחמת השמדה נגד עם חסר ישע, השאלה אינה מתמקדת בעדויות הקרב בלבד, אלא גם בלגיטימיות של המלחמה. והנה עולה השאלה: האם יכולה מלחמה זו להפוך להתחלה של ביקורת אמריקאית על הקשר עם ישראל ונקודת מפנה בתוך ארצות הברית עצמה?

ההיסטוריה האמריקאית מראה כי מלחמות חוץ, כאשר הן חורגות מגבולות ה"הגנה" והופכות למלחמות הגמוניה יקרות מבחינה מוסרית ופוליטית, לעיתים קרובות מתהפכות פנימה לארה"ב ומובילות לדיון עמוק לגבי הלגיטימיות שלהן. לא יהיה מוקדם לשאול אם המלחמה שהניע טראמפ בשותפות עם תל אביב נושאת בחובה זרעי שינוי דומה.

וושינגטון: מקידום תל אביב לשותפות קרבית

על פני עשרות שנים סיפקה ארצות הברית לישראל תמיכה פוליטית ומדינית חסרת תקדים, אך היא עשתה מאמצים להימנע ממעורבות ישירה במלחמות בהן ישראל נלחמת באזור. עם זאת, מה שקורה היום מצביע על שינוי מהותי בטבע הקשר הזה. התיאום הצבאי חסר התקדים, התפשטות הכוחות האמריקאיים סביב העימות, והאינטגרציה בין מערכות ההגנה והתקפה בין שני הצדדים, כל אלה יוצרים כלים שיהפכו כל עימות רחב למלחמה משותפת מבחינת החוק. והנה טמון פרדוקס בסיסי; ככל שעמוק יותר המעורבות האמריקאית במלחמה הזו, כך היא הופכת לעניין פנימי בתוך ארצות הברית עצמה.

תסריטי המלחמה: מההתקפה המוגבלת לכאוס האזורי

התסריט הראשון מהווה מלחמת בזק שנועדה להכות את איראן ובעל בריתה מבלי להחליק לעימות אזורי כולל. בתסריט כזה ייתכן שישראל תנסה לקבע את יתרונה הצבאי ולכפות מציאויות חדשות בגדה המערבית.

התסריט השני מצביע על שינוי הפניה לעימות למלחמה אזורית. במקרה זה, האזור עשוי להיכנס לתקופה של הפרעה אסטרטגית עמוקה, ובו איומים על נתיבי האנרגיה והמסחר הבינלאומי.

התסריט השלישי, והמסוכן ביותר, מצביע על כך שהאזור נכנס למצב של כאוס אסטרטגי ארוך טווח, בו מתפרקים האיזונים האזוריים ועימותים הופכים למלחמות פתוחות ורב-ממדיות. במצב כזה ישראל תעשה שימוש בכאוס כדי לכפות סידורים חד-צדדיים קבועים בשטחים הפלסטיניים הכבושים.

איך יכולה המלחמה להשפיע על הסוגיה הפלסטינית?

בכל התסריטים כמעט תנסה ישראל להפוך את המלחמה להזדמנות כדי לכפות מציאויות חדשות על הקרקע, על ידי בליעת הגדה המערבית והקבעה של סגנונות שליטה קבועים על עזה. אך הפרדוקס הוא שהמדיניות הללו עשויות גם להעמיק את הבידוד הבינלאומי של ישראל, במיוחד אם תתייצב התמונה של המלחמה כחלק מהפרויקט הרחב יותר של ההגמוניה האזורית. במקרה כזה ייתכן שהסוגיה הפלסטינית תחזור להופיע מחדש כסוגיה מרכזית ליציבות או למרמור באזור.

שינויים בדעת הציבור האמריקאית: האוניברסיטאות מוקד השינוי החדש

מאז מלחמת עזה, האוניברסיטאות האמריקאיות הפכו לאחת מהזירות החשובות לשינויי דעה ציבורית. רבות מהאוניברסיטאות חוו גלי מחאות רחבים נגד המלחמה ונגד התמיכה האמריקאית הבלתי מותנית בישראל. למרות שאינן משפיעות עדיין באופן ישיר על הפוליטיקה, הן משקפות שינוי עמוק בתודעה של דור חדש של אמריקאים שמביט על הסוגיה הפלסטינית מנקודת מבט של זכויות וצדק. הניסיון האמריקאי הראה כי האוניברסיטאות לעיתים קרובות היו הגורם המעורר לשינויים גדולים בדעת הציבור, כפי שקרה במהלך מלחמת ויקטנם.

פיצול בתוך הקהילה היהודית האמריקאית

עוד שינוי מרשים הוא הופעת פיצול גובר בתוך חלקים מהקהילה היהודית האמריקאית עצמה, במיוחד בין הדורות הצעירים לבין הזרמים ההתקדמים. בשנים האחרונות הופיעו קבוצות יהודיות אמריקאיות שמכריזות בגלוי על התנגדותן למדיניות של ממשלת ישראל, ומשתתפות במחאות נגד המלחמה בעזה.

שינוי זה אינו אומר כמובן ירידה בתמיכה המסורתית של ישראל בתוך המוסדות הפוליטיים האמריקאיים, אך הוא מצביע על שבר הדרגתי בהסכמה שעמדה סביב הקשר האמריקאי-ישראלי במשך עשרות שנים.

מווייטנאם לעזה: כאשר מלחמות מתהפכות פנימה לארצות הברית

במהלך מלחמת וויטנאם, המראות החלו באוניברסיטאות האמריקאיות לפני שהן הפכו בהדרגה לתנועה רחבה של מחאה בתוך החברה האמריקאית. ככל שהמלחמה התפשטה והעלתה את העלויות האנושיות והפוליטיות, לא נשאלת השאלה רק לגבי תוצאות המלחמה בווייטנאם, אלא הפכה לשאלה העמוקה יותר לגבי לגיטימיות המלחמה עצמה.

היום מעלה מספר משקיפים שאלות דומות; האם יכולים מחאות נגד ההשמדה בעזה להפוך לתנועה רחבה יותר העוינת את המלחמה המכוונת לאזור?

האם תשתלב תנועת הסולידריות עם עזה עם דחיית המלחמה?

שאלה זו עשויה להפוך לאחת השאלות המכריעות בשלב הבא. ההפגנות שהתרחשו בעיר רבות ובאוניברסיטאות האמריקאיות במחאה על ההשמדה ההמונית בעזה התמקדו בעיקר בממד ההומניטרי והמוסרי של העימות. עם זאת, אם המלחמה תתרחב ותחוש הציבור האמריקאי כי ארצו מתערבת במלחמה חדשה יקרה, יתכן שהמאבקים הללו יתמזגו בהדרגה עם תנועת סולידריות רחבה יותר שתתנגד למלחמה עצמה. במקרה כזה עשויה התנועה המוחה לעבור מגינוי ההשמדה לשאלות לגבי הלגיטימיות של המלחמה הננקטת בשם שמירה על ישראל או כופה על ההגמוניה שלה באזור.

מלחמת ההגמוניה והשמדה.. האם מתחילה ביקורת על הקשר האמריקאי עם ישראל?

מלחמת ארצות הברית–ישראל באזור עשויה להיראות כניסיון לכפות איזון כוחות חדש במזרח התיכון, אך ההיסטוריה מראה כי מלחמות הנעשות בשם ההגמוניה לרוב מסיימות בכך שהן מציעות את השאלה המוסרית לגבי הלגיטימיות שלהן. ככל שמתרחב מעגל האלימות, ומתרקמת עלות המלחמה האנושית והפוליטית, קשה יותר להמשיך ולצדיקן או להתעלם ממניעיהן האמיתיים.

ולכן מלחמה זו עשויה לשאת עמה פרדוקס של זרעי שינוי עמוק בתודעה הפוליטית בתוך ארצות הברית עצמה. אם יתקבע בין מעגלים רחבים יותר של האמריקאים כי ישראל לא רק מפרה הפרות חמורות לזכויות האדם כלפי הפלסטינים, אלא גם מושכת את וושינגטון לסכסוכים יקרים ולא הכרחיים, ייתכן ששינוי היסטורי בקשר בין המדינות ייפתח.

ובהתפתחות כזו טמון פרדוקס גדול; הכוח הצבאי שעשוי להיחשב במלחמה לצורך הכפפת הפלסטינים וההגמוניה האזורית, עשוי להתגלות, בטווח הארוך, כאחד הגורמים המאיצים את הדרדרות הלגיטימיות של אותו פרויקט עצמו. ואז הסוגיה הפלסטינית עשויה להופיע מחדש לא רק כמאבק פוליטי, אלא גם כהתמודדות מוסרית עם העולם ועם הכלל של המערכת הבינלאומית.

וזה דורש, ללא שום דחייה או שיקולים צרים, שהפלסטינים יקבלו אחריות על התגובה לשינוי זה בדעת הציבור. זאת על ידי חיזוק הנרטיב הלאומי שלהם, ושיבת היהא היד השילוחית, וסיפוק מודל ברור של התנגדות לפי חוקים הבינלאומיים, כדי להבטיח את גיוס התמיכה של עמי העולם, ולא להסתפק ברחמים כלפי הקורבנות. האם יש מישהו שמפרק את הפעמון?