האם ישראל נועדה למלא את התורה בנוגע להשואה?

מיד כשביטלה האומות המאוחדות, בשנת 1991, את החלטה מספר 3379 אשר התקבלה על ידי האסיפה הכללית בשנת 1975 והשוותה את הציונות לגזענות, מבלי שהציונות שינתה את עורה, ציינה הוועדה הערבית למאבק בציונות וגזענות (שהוקמה כדי לתמוך בהחלטה זו) אז שהמהלך הזה הגיע בעקבות מאמצים נמרצים של ארצות הברית, ותוצאת המערכת העולמית החדשה שצמחה בעקבות התמוטטות ברית המועצות, ואחד מסימניה החשובים הוא המצב שבו נמצאת מדינת הכיבוש הישראלית וגזענותה וטרור שלה מעל האומות המאוחדות, ומעל ההסכמים והחוקים הבינלאומיים. כמו כן, הוזכר באותה הזדמנות כי כאשר האומות המאוחדות אישרו את ההחלטה המוזכרת, הם ניסחו אותה על בסיס החלטות בינלאומיות רבות וחשובות שאישרו את גזענות הציונות, אך כאשר צעדו להחלטת הביטול הסתפקו בשורה אחת שנוסחה על ידי סגן שר החוץ האמריקאי, לורנס איגלברגר, ואמרה במדויק: "האסיפה הכללית מחליטה לדחות את ההחלטה המופיעה בהחלטה מספר 3379".

במאמר קודם שלו, הזכיר כותב שורות אלה כי אותה הוועדה הערבית למאבק בציונות וגזענות פרסמה במרץ 1994 מסמך פוליטי שהחזיר לזיכרון כי מדינת הכיבוש הציונית היא פרויקט קולוניאלי מבוסס על טעם דתי קיצוני שמבוסס על אמונות אדות הרבה של גזענות, וכי הציונות שואבת את שורשיה האידיאולוגיים מהמורשת של "העם הנבחר" בגזענות, וכי הפרויקט הציוני קשור באופן אורגני לפרויקטים של שליטה אמריקאית, ושואף לנקוט נגד הערבים ולהשתלט עליהם, ולהשאירם במצב של קריעה ושליטה, ובכך להפריע להתקדמות ולתנועה וליחידה בעולם הערבי.

ומהגיזענות של הציונות היא נובעת בעיקר משני מקורות מקושרים: הראשון הוא טיב הפרויקט הציוני הקולוניאלי המושתת על יסוד החלפה, והשני הוא המקורות הדתיים היהודיים, ובפרט התורה שלא מהססת לשמש כבסיס לפסקי הלכה שמצדיקים רצח, גרוש, שוד ושמירה. ודוגמאות על המקור השני רבות. ובזמן האחרון ישנם אור קווים המופנים לא רק להחמרת הדתיות של מדינת הכיבוש אלא גם לתגבור "תיאוקרטיה" (שמתיה - המוסדות הדתיים) ברמות הפוליטיות והצבאיות, כפי שמדגישים זאת למשל המקרים של חלוקת מנהיגים של כמה אגפים צבאיים "פקודות קרב" על החיילים של האגפים בהקשר למלחמה הנוכחית שבו עוסק, בין השאר, בכך שהקרב הזה הוא חלק ממלחמה דתית שמטרתה להביס "אויב שכופר באלוהי ישראל".

אמנם "מורשת העם הנבחר" מצביעה ישירות על מה שנודע לאחר מכן כמו טוהר הגזע הנאצי. וההפניה הזו מצוטטת מאחד החוקרים הרדיקליים היהודיים, אשר התבסס על ספר שכתב הרב היהודי יואכים פרינץ בשם "Wir Juden" (אנחנו היהודים), שפורסם בשנת 1934, כדי להסיק כי היא מכילה השוואה משבחת בין ציונות ובין תאוריה טוהר הגזע הנאצי.

ואם התורה במשך זמן רב שימשה כבסיס להדמיה היהודית, אז היא הייתה גם המקור הבולט לחיים לאחר הקמת המדינה היהודית בפלשתינה. וישנם כאלה שמדגישים את החפיפה בין מה שמתרחש כיום לבין מה שהוזכר בכמה נוסחי התורה. ואחד הדברים האחרונים שצוין בהקשר זה הוא האישור של אחד הפרופסורים הישראלים (משה גרנות) שהתורה חלה, מאז שחר ההיסטוריה, על עוקבי הדת של הנביא משה רצח עם לא על עם אחד מסוים אלא על מספר עמים.

מן המסמכים המצביעים על ההתחייבות הזו לרצח עם מופיע בפרק עשרים בספר דברים בפסוק 16 ו-17: "ואָמרָר מִדְנוֹת הָעַמים אֲשֶר יִתֵן יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְךָ נַחֲלָה, לֹא תָשִׁיךְ מֵהֶן נְשָׁמָה, כִּי תַחֲרִימָן הַחִטּים, והָאמורי הַכְנַעֲנִי הַפְּרִיזִי הַחוּיִי והיְבוּסי, כִּצְוָךְ יְיָ אֱלֹהֶיךָ". והשוק של השמדת העם הזה כולו מופיע בפסוק 18 בדרך הבאה: "כְּדֵי שֶׁלֹּא יְלַמֵּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כָּל-תּוֹעֲבוֹתֵיהֶן אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֶיהֶן וּכְתָעֶם אֶת-יְיָ אֱלֹהֶיךָ".