הרשות הלאומית בין המופשט למוחשי

לעיתים קיים בלבול בין המונחים והעקרונות המופשטים או ההגדרה שלהם אפיסטמולוגית; כמו צדק, זכויות האדם, דמוקרטיה, סמכות, ומאבק נגד הכיבוש מצד אחד, ובין יישומם הממשי או מיקומם כמקרה מוחשי מצד שני, כאשר העיקרון (המופשט) משובש על ידי אי סדר בכמה מהיישומים המוחשיים שלו.

למשל, כאשר אנו מגנים על הרעיון והעיקרון של קיום רשות לאומית פלסטינית המייצגת את העם הפלסטיני זהו זכות וחובה, אך זאת אינה מונעת מלהבקר את הרשות הפלסטינית "במוחש", כלומר כמוסדות, מנהיגים וקו פוליטי אם הם מפרים את העיקרון, מבלי שהביקורת תגיע לשלב של פקפוק או הטלת ספק בעיקרון קיום הרשות עצמו.

ואותו דבר נכון לגבי "מאבק הכיבוש"; הוא במופשט עיקרון נכון שמוכרים בו כל הדוקטרינות הדתיות והמציאותיות והחוק הבינלאומי ויש להקפיד עליו, אך במוחש - או כיצד ממוקם המאבק כפעולה שטחית עם הכלים, המנהיגים וההנחות שלו ועמד תוצרתו כפי שמתרחש עם פעולתה של תנועת חמאס - ניתן במקרה זה לבקר אותו, לצד הזהירות שהמצב לא יגיע לפקפוק בעיקרון המאבק נגד הכיבוש; שכן עיקרון זה הוא נעלה ורחב בהרבה מכדי שנגביל אותו באסטרטגיה או שיטה או מפלגה מסוימת.

מכאן, יש אנשים שלגבי זה תוקפים אותי שאני סותר את עצמי; לעיתים אני מבקר את הרשות הפלסטינית ולעיתים מגונן עליה, לעיתים אני מבקר את המאבק ולעיתים מגונן עליו, בעוד שבמציאות אין שום סתירה; אני מגונן על עיקרון קיום רשות לאומית פלסטינית, אך זכותי וזכות אחרים לבקר חלק מהופעותיה וכיצד היא מנהלת את העניינים הציבוריים, כמו שאני בעד עיקרון המאבק נגד הכיבוש, אך אינני (בהכרח) תומך בדרך שבה חמאס ביצעה את המאבק הזה.