שוב על (הקלאחיה הפוליטית) של המעמד הפוליטי

בסוף נובמבר 2021 כתבנו מאמר بعنوان: הקלאחיה הפוליטית, ובסוף אפריל 2024 כתבנו מאמר נוסף بعنوان: המעמד הפוליטי הפלסטיני כמכשול בפני הצלת המצב הלאומי, ולפני כן ואחר כך כתבו על משבר הפרויקט הלאומי והחולשה הפנימית, כולם פורסמו ביותר מעיתון ואתר אינטרנט, אמנם רבים מהחברים ניסו לשכנע אותי שאין תועלת לכתוב על הנושא כי מי שאני מתכוון אליהם לא קוראים ואם הם קוראים הם לא מתעניינים ואם הם מתעניינים זה לא כדי לתקן את דרכם ולהכיר בטעויותיהם אלא כדי לחפש דרך להעניש את מי שמבקר אותם, אך אני נחוש להמשיך לכתוב כי הבעיה אינה בכל המעמד הפוליטי שבו יש הרבה לאומיים אמיצים אלא במיעוט מהאנשים החזקים המושחתים והמוסרים, וכי העניינים הגיעו למצב שבו השתיקה של האינטלקטואלים נחשבת לשיתוף פעולה ושותפות בפשע.

כן, ישראל וארצות הברית הן אויבות לעם הפלסטיני, וניתן להוסיף מדינות נוספות כאויבות או לא תומכות בזכותנו, אבל זו לא הסיבה היחידה למשבר הפרויקט הלאומי הפלסטיני ולחוסר היכולת להשיג אפילו את המינימום של הזכויות הפוליטיות המוצדקות.
יש להכיר בקיום של פגם מבני ופונקציונלי במערכת הפוליטית שלנו בכל מרכיביה: המוסדיים מהארגון לשחרור, מפלגות, רשות, ואליטות פוליטיות, כלכליות ותרבותיות, גם פגם במערכות מחשבתיות ותרבותיות, ופגם פנימי זה נושא באחריותו המעמד הפוליטי השלטוני, ביהודה ושומרון ובעזה, שנהנה ממידה רבה של חוצפה וקלאחיה פוליטית, כך שהוא מפחית מהעם ומטפל בו בהתנשאות ואינו מקשיב אלא לעצמו ואינו סומך אלא על הקרובים לו ועל המתחנפים לו ומשלוט בכל המוקדים והמשרות ומצמצם את המשרות הגבוהות לקרובים לו או לאנשים שהם משורייני צוואר... הסכנה של קבוצה זו מהמעמד הפוליטי אינה פחותה מהסכנה של הכיבוש כי האחרון עושה שימוש בנוכחותם ובקשרי האינטרסים שלהם ממנו כדי ליישם את מטרותיו. זה מחייב שהמאבק נגד הכיבוש יתלויים במאבק פוליטי לשנות את המעמד השלטוני הזה בין אם ששולטים בגורלנו בשם הדת והמאבק ובין אם תחת סיסמאות האידיאולוגיה הלאומית.