איפה ההחלטה הלאומית הפלסטינית העצמאית ביחס למה שמתרחש בשטח?

מאז שהחלה הארגון לשחרור פלסטין והפרויקט הלאומי הפלסטיני, אנו שומעים על ההחלטה הלאומית הפלסטינית העצמאית. אכן, המנהיג אבו עמאד ותנועת פת"ח וארגון השחרור נלחמו לשמור על עצמאות ההחלטה מול צדדים ערביים שהיו מתנגדים ולעיתים עוינים לעניין הלאומיות הפלסטינית ולעצמאות ההחלטה הפלסטינית. גם הארגון נלחם על כך. אולם, עם הופעת תנועת חמאס, התעוררו אתגרים חדשים להחלטה הלאומית מתוך המצב הפלסטיני כאשר חמאס הציגה את עצמה כחלופה לארגון וחיברה את החלטותיה עם הזרם האסלאמי ועם איראן. בנוסף, יש אתגרים מהכיבוש שמכחיש אפילו את קיומו של העם הפלסטיני ונלחם בכל מה שמסמל את הלאומיות הפלסטינית. כל זה החליש את עצמאות ההחלטה הלאומית הפלסטינית, במיוחד לגבי מה שמתרחש בשטח בעזה ובגדה.

מעבר להנהגה הפלסטינית לתוך השטחים הכבושים ומה שהוטל עליה מהתחייבויות ביטחוניות ופוליטיות בהתאם להסכם אוסלו ומה שהטילו המדינות התורמות בתנאים. לאחר מכן, שליטת חמאס על רצועת עזה וייחודיותה בהחלטת המלחמה על רקע מלחמת השמדה וטיהור אתני על כל העם, במיוחד ברצועת עזה ולאחר מכן ההצעה של טראמפ להקים יוזמה והקמת מועצה נשיאותית בינלאומית בראשה כדי לשלוט על רצועת עזה دون תיאום רציני עם ארגון השחרור וההנהגתה, אפילו בנוגע להקמת ועדת מומחים שתקדום את ניהול הרצועה תחת פיקוח המועצה הבינלאומית. בנוסף, חסרונה הכמעט מוחלט של התגובה למה שקורה ברצועה מבחינת הרס, מוות ורעב ואי-יכולת של ההנהגה החוקית ורשויותיה לבצע רבות, מבלי להתעלם מהמשך מחויבותה לשלם משכורות לאלפי עובדים ברצועה, מה שסייע להקל על חלק מהסבל. על הרקע של כל זה, אנו שואלים: איפה ההחלטה הלאומית הפלסטינית של הנציג החוקי היחיד של העם הפלסטיני?