השלישייה המפחידה: הקור, הזיהום והלא נודע בתאי 2026

בתחילת שנת 2026, האסיר הפלסטיני בבתי הכלא של הכיבוש איננו מתמודד רק עם פסק דין משפטי, אלא גם עם מציאות חומרית וחוקית מורכבת, שבה מתערבבות תנאי האקלים הקשים, הזנחה בריאותית שיטתית, והעמימות הפרוצדורלית; כאשר התא לא מהווה עוד מקום מעצר בלבד, אלא הפך לסביבה שמייצרת סבל מתמשך דרך מסלולים מקבילים שמתחילים בשימוש השיטתי בקור ככלי לחץ חומרי. בבתי כלא באזורים מדבריים ומועדרים, כמו "הנגב" ו"נפחא" ו"גلبוע", מדווחות הדו"חות הזכויות מ"מוסד אל-אדמה" ו"ועדת העניינים של האסירים" על צמצום חמור במכסת הבדים ואיסור מוחלט על הכנסת שמיכות חורף, מה שמשאיר למעלה מ-11,000 אסיר מול טמפרטורות המגיעות לנקודת הקיפאון מבלי מינימום של מסרי חימום, מציאות זו אינה גורמת רק לפגיעות זמניות, אלא גם מובילה להשפעה בריאותית מורכבת המיוצגת בזינוק במקרים של דלקות בדרכי הנשימה ומחלות מפרקים כרוניות, מה שממיר את האקלים מתופעה טבעית לאמצעי לסילוק פיזי של האסיר.

במקביל עם ההשפעה התרמית הזו, מתבלט התפשטות מחלת הסקביס כדוגמה בולטת להזנחה בריאותית שמעבר להתרשלות רנדומלית, שהפכה למדיניות מתוכננת, כאשר המחלה הזו הפכה לאפידמיה מתפשטת בתוך המחלקות בעקבות העדר מכוון של פרוטוקולי מניעה וחסר בחומרי ניקוי. ובבתי כלא כמו "מגדו", הגיעו שיעורי ההדבקה לרמות שיא קרובות ל-90% בכמה מחלקות בעקבות צמצום זמני רחצה וצפיפות האסירים במקומות צפופים, וזוהי מכנית שאינה פועלת רק נגד הגוף, אלא מכוונת גם לשאוב את המצב הנפשי של האסיר ולהפנות את האנרגיה שלו אל מאבקו על קיומו הביולוגי היומיומי. התמונה הזו מתמלאת במה שעומדים בפניו אלפי עצורים מעזה המוחזקים תחת הכינוי "לוחם לא חוקי", שהוא התאמה חוקית מעורפלת שנותנת כיסוי להיעדר האסיר מכל פיקוח משפטי או אנושי, במה שמכונה "היעלמות בכפייה" שהחוק הבינלאומי האדין אוסר. קיומם של יותר מ-3,000 עצורים במקומות שאינם מפורסמים כמו "סדייטיימן", محرומים מביקור של הוועדה הבינלאומית للصليب الأحمر במשך יותר משנתיים, אינו מהווה פשע כלפי העצור בלבד, אלא סוג של עינוי נפשי קולקטיבי למשפחות החיות בחוסר מידע מרגש.

האווירה הקודרת הזו בתוך בתי הכלא של הכיבוש חורגת מהמושג "תנאים קשים" ונכנסת למערכת ההפרה השיטתית של אמנת ג'נבה השלישית וסטנדרטים של "נלסון מנדלה", דבר שמחייב את המערכת הבינלאומית מול התחייבויות חוקיות דחופות הדורשות לעבור לשפה של נתונים כלליים לכיוונים מעשיים שמבטיחים הגנה אקלימית, מניעת בריאות והפסקת מצב ההיעלמות בכפייה. ההתמודדות עם תיק האסירים הפלסטינים כיום נשארת המדד האמיתי למחויבות האמיתית למערכת המשפט הבינלאומית; שכן האסירים אינם מבקשים היתר, אלא דורשים להפוך את ההסכמים הבינלאומיים מנייר על נייר לשריון שמגן על כבודם וזכותם הבסיסית לחיים, ולהזכיר לעולם כי מה שמתרחש מאחורי הדלתות הסגורות הוא מראה מוסרית שבה מתמוטטות כל ההאשמות במרכזי זכויות האדם אם תמשיך השתיקה.