אל תכשילו את מיליוני המפגינים האיטלקים

עוקבתי בעניין אחרי השינוי הדרמטי היפה במצב הרוח הציבורי האיטלקי. בתחילת המלחמה על עזה הוא היה בעד, אפילו משתף פעולה עם הימין השלטון במלחמה על ידי אספקת תחמושת קטלנית לכיבוש, ואם לא מצא אותה קנה אותה מהבירה הרעה שאף נביא לא עבר עליה, כלומר ארצות הברית עם ישראל.

המתנגדים למלחמה באיטליה והמסרים עם עמנו היו בעשרות בלבד בהפגנות קטנות, התקשורת הרשמית האיטלקית הייתה בעד הכיבוש כאילו היא משדרת מבית נתניהו בהנחייתה של האישה השברירית מילוני, שלא אמרה מילה על השמדת הילדים כאילו איבדה את הרגשות של אמהות ונשיות.

אז עם המשך המלחמה, התנועה הציבורית זזה, וההפגנות הפכו יומיות בערים האיטלקיות עם שביתות כלליות, והמספר של אלו שיצאו לרחובות והכיכרות ביום השביתה הגדולה היה יותר משישה מיליון איטלקים בשבעים ערים, והמצב חזר להיות כפי שהיה בשנות השבעים והשמונים. שמענו עמדות שהיו חוזרות על ידי ברטיני, ברלינגואר ודומורו ו אנדריאוטי.

ומורו, שניסה להימלט מהאחיזה האמריקאית ופנה לכיוון המרחב שמסביבו בים התיכון, נורה למוות על ידי אמריקאים באמצעות כלים תחת השם "הבריגדות האדומות". הם חפים מפשע מדמו כי המזימה הייתה אמריקאית, וזה מה שהסקתי אז מההערות שאספתי ברומא והתרשמתי לאחרונה.

עכשיו מילוני מנסה להקל בכך שהיא מתנהגת באופן מילולי לעמדותיה בעד הכיבוש, אך נשקיה עדיין דורכים אותנו, ושמענו חדשות מרומא שהחגיגה השנתית של מפלגת האחים הפשיסטים מושלת באיטליה הזמינה את הרשות הפלסטינית להשתתף בחגיגתה, וזה בעיניי מכה כואבת לכל המפגינים האיטלקים, שהם במיליונים. איך נוכל להחזיר טובה להפגנות המיליון שלהם באירועים של מי שמדכא כל הפגנה או אמצעי תקשורת שמזכיר אותנו? כאילו אנו משתתפים בחגיגה של סמוטריץ' ובנגביר, ואולי הם יהיו מהמוזמנים. יש באיטליה חיילי הכיבוש המבלים את חופשותיהם ואין רשות שעוקבת אחריהם, אלא עוקבת אחר כל כותב ועיתונאית או אישה שמניפה על המרפסת שלה דגל פלסטיני. המשתתפות הרשמית משמעותה היא שאנו דוקרים את החברים ועונשים את מחנה המלחמה על עמנו.