ישראל בצומת דרכים...

מחבר: رامي منصور

מאז היום הראשון שלה, ישראל חיה במצב אספארטה, כלכלתה מחנה, החברה שלה מגויסת, והצבא שלה "צבא העם", אלא מה שמיהר בנימין נתניהו לדבר עליו בנאומו על אספארטה הגדולה, סופר אספארטה, היה קשור בעיקר לתעשיית הנשק לאור סירובן של כמה מדינות מערביות לספק לישראל נשק ורכבים הקשורים לתעשיית הנשק בעקבות המשך מלחמת ההשמדות והגירוש בעזה. ביום השלישי, הוא אמר במסיבת עיתונאים, כי הטלת סנקציות על אספקת נשק לישראל נובעת משיקולים פוליטיים, ולא נוגעת לכוח הכלכלה הישראלית.

ביום שאחרי הצהרות נתניהו, פרסם "המכון להיסטוריה של בן גוריון" ציטוט מהצהרותיו של האחרון לאחר התקיפה המשולשת על מצרים בשנת 1956, שבהן הוא התייחס להשוואת ישראל לאספארטה. הוא אמר: "לא מטרת ישראל להיות אספארטה חדשה. כוחנו ויכולותינו יובאו לידי ביטוי במפעלי הייצור, קליטת ההגירה, והמצוינות של האדם והחברה, כך שנהיה דוגמה חיה לעם היהודי בכל רחבי העולם".

ובשנת 1955, הוא אמר: "אנו לא שואפים להיות אספארטה, עם החי על חרבו, כי רעיון השלום הוא רעיון יהודי. בהכנותינו הצבאיות, אפילו במבצעים הצבאיים המוכרים לנו, אין זה מותר לנו לסטות מעמדתנו, כי המטרה הסופית שלנו במערכות שלנו עם שכנינו היא שלום ומחייה משותפת". הוא הוסיף כי "כוחנו אינו נמדד רק בניצחונות בשדות הקרב, אלא ביכולתנו ליצור חברה ערכית, ורצון לשלום, וחיים משותפים".

היו אלה דבריו של בן גוריון, שהטיל את השירות הצבאי החובה על הישראלים מאז היום הראשון, והקים מדינה שנעשתה על הרג וגירוש המוני, והקדיש את כל משאבי החברה לבניית צבא מקצועי חזק, שהמספר של הלוחמים בו עלה על המספר של הלוחמים הערבים במלחמת 1948, ובחימוש הצבאי הכריע את הערבים כמות ואיכות. למרות זאת, הוא התנגד להשוואת ישראל לאספארטה, אולי כי הוא הבין איזה ערכים פשיסטיים צמחו והתחזקו במדינה ההולכת ונעלמת הזאת.

וכותב ישראלי ציין כי בן גוריון נשאל פעם: האם ישראל קרובה לאתונה או לאספארטה? והוא התבלבל בתשובה, אולם נתניהו פתח את תעלומת בן גוריון בנאום "סופר אספארטה", באומרו כי ישראל תהיה אתונה וסופר אספארטה, כלומר מדינת המדע והתרבות ואומנויות, ומדינת החניתות. וזה מה שמדאיג את הישראלים ומטריד אותם מהקמפיינים של החרמות האקדמית והתרבותית, בכך שהם הצליחו לקדם את ישראל כמדינת הליברליזם והרב-תרבותיות, למרות פניה השני כמדינת כיבוש והתנחלות והפרדת עמים, אתונה מצד אחד, ואספארטה מצד שני, והיום פשעי המלחמה בעזה מסירים את המסכה של אתונה מישראל.

בוועידתו השנייה, אמר נתניהו שהוא רוצה שלום, אבל הוא רוצה ניצחון תחילה ואחר כך שלום, כאילו ישראל נמצאת במלחמה כוללת, בעוד שהאמת היא כי ישראל מנהלת מלחמה אזרחית חד-צדדית, שעברה על המענה ל"שטפונות אל-אקצא" או התקפה על הציר האיראני. היא נלחמת במלחמה שבה היא אומרת למדינות האזור: אני אספארטה הגדולה, כחלופה או התפתחות לרעיון ישראל הגדולה, שאין לה גבולות, וכוח הזרוע שלה יכול להגיע לכל חלון חדר באזור.

והרגשה זו של עודף כוח הופיעה בפרוטוקולים של הקבינט הישראלי במהלך ההיתקלויות האחרונות עם איראן, שנחשפו על ידי ערוץ 13 הישראלי השבוע, שבו דרש נתניהו מהצבא ומהשירותים הביטחוניים באחת הישיבות "את ראש خامנאי", כלומר לתקוף אותו ולהתנקש בו, וכמו שהפרוטוקולים מראים שהקבינט חשב שהוא יכול לערער את יציבות המשטר האיראני עד להפלתו, והם הגיעו למצב שבו הם הסכימו לתקוף בית סוהר בטהרן כדי לאפשר לאסירים מתנגדים למשטר להימלט וליצור מהומה נגד המשטר.

אבל ישראל בסוף לא יכולה להיות אספארטה הגדולה באזור, זאת אשליה, ומה שמאפשר לה לממש את הגזענות הזאת כיום הוא מצוקת העולם הערבי וההתחברות של המשטר הערבי לארצות הברית, והתמיכה המוחלטת של האחרונה בישראל.

בסופו של דבר, מה שעדיין מדאיג וחשוב הוא המעשים של הגירוש הישראלי בעזה, ירושלים, והגדה המערבית, הכוונה לא קופל לדיבור על סיפוח הגדה המערבית אינה עניין גיאוגרפי, אלא דמוגרפי, שישראל שואפת דרכו להפוך את חיי הפלסטינים בגדה לגיהנום, בין אם על ידי המלחמה על מחנות הפליטים, או חסימת הערים הפלסטיניות עם מחסומים צבאיים, התנחלויות ומתנחלים, וזאת מה שהיא ביצעה לפני זה בירושלים הכבושה, ודחפה רבים מהירושלמים לגדה המערבית.

בן גוריון לא רצה שישראל תחיה על חוד החרב, ולא רצה שהיא תהיה אספארטה ולא גדולה, כי הוא הבין את הסכנות של ערכיה, אך מה שהשאיר את המיזם שלו כיום עם תופעות הקיצוניות הלאומית הדתית ושנאה לדמוקרטיה ולליברליזם, או כל צורה של רב-תרבותיות, הופך את ישראל למעשה למדינה אפלה, שתתעלה בקיצוניותה הלאומית הדתית על כל המדינות באזור, אם לא תצליח מה שנקראות "כוחות השינוי" החשבונות לליברליים ול secularlenes להתמודד עם הזרם הגוזר הקיצוני בחברה הישראלית. כי אספארטה, למעשה, הפכה להיות מחולקת פנימית בין "יהודה" ו"ישראל"; יהודה מדינת הלאומיים הדתיים כמו המתנחלים, וישראל מדינת הליברליים והחילוניים שהקים בן גוריון.

אתונה, לפי נתניהו, הפכה מגויסת בשירות אספארטה, מדע וטכנולוגיה הם כלי בשירות המכונה של מלחמה ורצח.

לא רק שהאזור הערבי נמצא בצומת דרכים, אלא גם ישראל, الظلم והחושך שלה המכסים את האזור, יוצאים ממנה ומכסים בתוכה קודם כל.