המסע הציוני-אמריקאי מכניס את האומה הערבית לצומת דרכים מסוכן

מחבר: أحمد صيام

 התקפה הציונית-אמריקאית ביום שלישי שעבר על מדינת קטר, וניסיון הכישלון להכות את מנהיגי חמאס, מאשרים שההשתוללות והזחיחות הישראלית הגיעו לשיאים חדשים, וכמה ההזנחה של החוק הבינלאומי שמנוע את הפרת הריבונות של המדינות. הדבר התבצע לאחר ההתנגשויות הישראליות בכל ממדי עזה, סוריה, לבנון וטוניסיה, דבר שמעמיד את האומה הערבית מהאוקיינוס ועד המפרץ מול אתגרים וסכנות חמורות שדורשות תגובות שרחוקות מהצהרות גינוי והוקעה ושימור התגובה בזמן ובמקום המתאימים. 

ההיסטוריה חוזרת על עצמה, האומה הערבית והאסלאמית עומדת היום מול היטלר ומוסוליני של העידן (נתניהו וטרמפ), שהנאצי הזה, בתמיכת חברו הפשיסט מוסוליני אז, ראה את עליונות הגזע הארי על פני כל הגזעים האנושיים, וחדור את העולם כולו וגרם לו אסון שעלה בחייהם של מיליונים של חפים מפשע, וכך גם הציוני נתניהו, שממציא את מחשבתו מתוך המחשבה התלמודית והציונית, ובתמיכה מוחלטת מחברו המגלומן טראמפ, שואף להתרחבות והתרבות על חשבון האדמה והאדם הערבי, ומבקש להכריז על עצמו כמלך על מה שכינה "ישראל הגדולה", ומביט על הערבים כעבדים ושפנים שמשמשים את בני ישראל ותחת פיקודתם. 

וזה לא סוד, ונתניהו כבר הכריז עליו בפומבי, והוא התחיל בפועל להוציא לפועל את אשר חולם עליו, ומה השמדה וגירוש אתני והרס ורצח והרעבה והפגנה שמולכים על ידי תושבי רצועת עזה, שעברו אל תוך הגדה המערבית וירושלים, אם לא חלק מהפרויקט הציוני-אמריקאי הנמשך למדינות ערב אחרות, במיוחד ירדן וחלקים מערב הסעודית, סוריה, עיראק ומצרים, ועד טורקיה. 

התקפה הציונית-אמריקאית על קטר, ללא קשר לכישלון המרעיש בהשגת מטרותיה המרכזיות, שזה לא היה מכוון רק למדינת קטר, אלא זה היה מסר ברור שאינו מקבל פרשנות או שינוי, שאין חסינות למדינה ערביות מיום זה ואילך, והשמים והקרקעות הערביות פנויים למטרות וליעדים ישראליים, ומה ההתמהמהות, טיול, הטעיה ורעיון באופן שבו נתניהו משתף פעולה, שהיא תכונה עיקרית בהיווצרות היהודיות הציונית, אלא הכנה לתקיפה רברבנית אכזרית, ואשר מאששת את האמת שמערבים מתעלמים ממנה או מתעלמים ממנה למטרות וחשבונות אישיים, וממשיכים בדרך הנורמליזציה עם אותו ישות סרטני כדי שלא יאבדו את כיסאותיהם המיוחלים והמאוימים. 

האומה הערבית ניצבת בפני צומת דרכים מאוד מסוכן, או שהיא תהיה או שלא תהיה, והיא תחיה לאחר מכן בהפסדים ואי הכוונה, ואם יינתן לה רצון אמיתי רציני להיות, שהיא צריכה לפנות בדרכים וביחסים לשינוי מקיף ממה שהיה, במיוחד עם מדינת ארצות הברית שהיא ראש הנחש והשטן הגדול ששולט על האזור עם מראית עין וטרור, ולא להיות מסופקת על הצהרות גינוי והתנגדות ופנייה למועצת הביטחון שנשארה חסרת אונים תחת צל האמריקאי, ולעבור לתגובה מעשית שתשמור על כבודה ומקורותיה מהטרור הציוני-אמריקאי, כי מצב השתיקה וחוסר האיכפתיות המתרחש עד לרגע זה מול פשעי הכיבוש כבר לא מועיל וגורם נזקים חמורים ויסמן ההיסטוריה טלאי על מצחה. 

האומה הערבית מוזמנת יותר מתמיד להתמודד עם האתגרים ולתמודד עם התוקפנות ולבלום את המדינה היהודית שאינה מבינה אלא את שפת הכוח, וזאת מתוך תחושת חובה לאומית, דתית ומוסרית  וזה באמצעות: 

1 . ריכוז כוחות ערביים רשמיים ועממיים, והגעה לאסטרטגיה ערבית מאוחדת ששומרת על קיומה כחוזק שיש לקחת בחשבון ולא לזלזל בה, ולתת את העיטור לכל צורות הקשרים עם המדינה היהודית. 

2 . לתמוך בפלסטין ובמאבק שלה בכל האמצעים החומריים והרוחניים, ולחזק את עמידתה המופתית, כיוון שהיא קו ההגנה הראשון על האומה הערבית, ומעמידה את מדינת הכיבוש וצבאה עד כה במבוכה שבשנתיים של תקיפה אכזרית לא הצליחה לחדור אותו, והיא הפכה למוקצה בעל תכונה חורגת, וזה מה שמניע את ראש ממשלת הכיבוש לייצא את המשבר שלו לחוץ על ידי פריצת מלחמות שיגרמו, אם לא ייעצר, לאסונות, אולי חמורים יותר משתי מלחמות העולם הראשונה והשנייה. 

3 . לעיין מחדש על הקשרים עם ארצות הברית, התומכת במדינת הכיבוש וההשתוללות שלה, וזה כולל את הבסיסים הצבאיים האמריקאיים באזור, במיוחד במדינות המפרץ שהפכו למוקד לטרור הציוני-אמריקאי. 

4 . לחפש חלופות באליאנסים הרחק מההגמוניה האמריקאית, כמו סין ורוסיה, ואף פקיסטן שהוכיחה את עצמה במהלך ההתנגדות להסתערות ההודית, ועד לאיום לעצור את התעסקות בשטר האמריקאי ולהצביע על חיפוש מטבעות אחרות, וזה יכריח את אמריקה לחזור על חשבונותיה באזור, ובין היתר, להפסיק את מדינת ישראל מהשתוללותה ולחזור לחוק הבינלאומי בפתרון סכסוכים ואסונות ונושאים תלויים, ובראשם הסוגיה הפלסטינית. 

5 . להנחות קמפיין דיפלומטי ערבי מאוחד, שבפנים שלו יש איומים מעשיים שמערבים להרים את הקול האירופי שלקח להאמין בסכנה של ישראל על השלום העולמי, ומלא מתסכולם של הסמכות האמריקאית שמנוהלת על ידי טראמפ נגד המדינות החברות באיחוד האירופי, ומתחיל לנטות במעט להרתיע את הזכויות הלאומיות הפלסטיניות והערביות ודוחה את המשך הכיבוש שמטרתו להבעיר את האזור ללא כל איכפתיות למוסדות ולחוקים ולמנהגים בינלאומיים.