שלום או עימות – מסר סין ובנות בריתה

מחבר: بسام زكارنة

מרכז בייג'ינג ובאורך של כיכר טיאנאנמן, העולם העיד ב-3 בספטמבר 2025 על מצעד צבאי שלא רק חתם על שמונים שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, אלא היה גם מסר ברור ועמוק לעולם כולו. מסר וכותרת גדולה שהניף הנשיא הסיני שי ג'ינפינג כדי לומר כי האנושות היום עומדת בפני צומת קריטי: שלום או עימות והבחירה בידי אמריקה שיש להפסיק לנצל את העולם ולהפסיק את الظלמות ולשדוד את משאביו ולהתנגד למדינות השואפות להציל את עמן מעוני ורעב לעושר חיים וששואפות לחיים משותפים ולתועלת הדדית כמו הרפובליקה של סין.

 

סין בכוחה הכלכלי והצבאי המתרקם אינה מדברת על שלום מתוך חולשה אלא ממוקד עקרונות המפלגה הגדולה שלה וליבה הראשי, שי ג'ינפינג, ובביטחון מוחלט על יכולתה להגן על ענייניה וריבונותה. הכוח שהוצג בפני העולם היה מסר כפול: מסר לפנים לחיזוק ביטחון העם בצבאו ומסר לחוץ ולאמריקה בפרט, שלפיו סין לא תוותר על ענייניה ולא תרפה בפני כל ניסי החלשה.

 

המצעד הצבאי, בהשתתפות אלפי חיילים והיחידות יבשתיות, ימיתות ואוויריות, יחד עם כלי נשק פרצת קול, טילים בין-יבשתיים, כלי נשק לייזר, ומטוסים ורכב בלתי מאוישים תוקפים, לא היה רק תצוגה יפה ומרהיבה ומפחידה את האויב, אלא גם הצגה של היכולת הממשית להרתיע מול כל איום פוטנציאלי. לגבי החידושים בתחום החלל הסייבר וההגנה הדיגיטלית, הם היו תזכורת שכוח צבאי כבר אינו מספיק לבד, וכי שליטה על מידע והמודיעין הדיגיטלי הפכה למוקד מרכזי בכל סכסוך עתידי.

 

בהקשר בינלאומי רחב יותר, המסר הסיני מגלם עמדת ברורה: העולם אינו עוד זירה למשטר אחד, וסין ובנות בריתה – מרוסיה וקוריאה הצפונית ועד כמה מדינות באמריקה הלטינית כמו ונצואלה וברזיל ואחרים – מדגישות את סירובן לניסי השליטה המערבית האימפריאלית האנוכית שהתבטאו במלחמות כלכליות ובניסי לחסום פרויקטים של פיתוח ותועלת הדדית בין המדינות כמו דרך המשי ותמיכה בתנועות ההיפרדות במחוזות סיניים כמו טייוואן, הונג קונג, האויגורים וטיבט. כל המאמצים הללו מכוונים להחליש את סין ולהעסיק אותה בבעיות פנימיות, אך המצעד הצבאי הראה שסין מוכנה לעמוד באחריות ושהעימות הבא יהיה יקר מאוד.

 

המסר המרכזי שסין ובנות בריתה רוצות להעביר ברור: אנחנו שואפים לשלום, אך לא על חשבון עצמאותנו או עניינינו ואחדות אדמותינו. אנו מאמינים בשיתוף פעולה, תועלת הדדית ובחיים משותפים, ומזמינים את העולם לכך בכנות ובפעולות מוחשיות, אך מי שבוחר בעימות ימצא את עצמו מול כוח שלא ניתן לזלזל בו, כוח שיכול לשנות את מאזן הכוחות העולמיים באופן רדיקלי.

 

בסופו של דבר, לא המצעד הצבאי ולא ההצהרות הנלוות אליו מסתירות שסין העממית היא שחקן מרכזי בעולם שלא נשלט יותר על ידי קטב אחד, והעובדה הזאת מגולמת בכוחה הצבאי, הכלכלי והמדיני, והיא מפנה אזהרה משתמעת לכל צד שחושב להתעצם: הבחירה ברורה – שלום הוא הדרך האולטימטיבית, בעוד העימות יהיה יקר ודמיוני ואולי קטסטרופלי לכולם. חיוני שהארצות הברית ושאר הכוחות המערביים יבחנו מחדש את מדיניותן.