הצנזורה הכלכלית היא האסטרטגיה של ישראל לחסל את הקיומיות הפלסטינית

מחבר: مؤيد عفانة

במשך חודש רביעי ברציפות ישראל מחזיקה בכל הכנסות המע"מ הפלסטיני, מה שמייצג (68%) מההכנסות הציבוריות של הרש"פ, והערך הממוצע שלהן במהלך שנת 2025 עמד על כ-(850) מיליון שקלים, וההחזקה מעידה כי ישראל פעלה ל"איפוס" הכנסות המע"מ, ולכן האוצר הציבורי איבד את אחד ממרכיביו החשובים ביותר, ומה שנשאר לו זה רק ההכנסות המקומיות, אשר מהוות רק כ-(32%) מההכנסות הציבוריות, ובפועל ההכנסות המקומיות הצטמצמו גם כן בשל צמצום מחזור הכלכלה וירידת התמ"ג בשיעור של (28%), בעוד שהתרומות והסיוע החיצוני הם מועטים ומוגבלים, והסתכמו בתמיכה סעודית בסך (30) מיליון דולר, ובתמיכה מתוכננת מהאיחוד האירופי דרך המנגנון "פיגאס".

ה"איפוס" של כל הכנסות המע"מ מתבצע ללא כל הצדקה, ולא בעזרת חוק כנסת או החלטה ממועצת הממשלה הקטנה "הקבינט", אלא על ידי החלטה של שר האוצר הקיצוני "סמוטריץ'" שנועדה להעניש את הרשות הפלסטינית ואת העם הפלסטיני, ולחנוק את הכלכלה הפלסטינית, והוא מגיע בהקשר של אסטרטגיה ישראלית ברורה, ואף מוצהרת, כלפי החנק הכלכלי של הפלסטינים, במטרה לחסל את הקיומיות הפלסטינית, למנוע את הקמת המדינה הפלסטינית, ולייבש את המקורות הכספיים של הרשות הפלסטינית, ולהשאיר אותה במצב של כושל במתן שירותים בסיסיים לאזרחים בעבור משכורות, בריאות, חינוך והגנה חברתית ועוד, במקביל לסדרת צעדים ישראליים נוספים שחנו את הכלכלה הפלסטינית, כמו משבר הצטברות השקל, וסגירת השוק הישראלי בפני עובדים פלסטינים במשך שנתיים, ואיום בחתוך הקשר הבנקאי בין הבנקים הפלסטיניים ובין הישראלים, והסגר המוחלט על כל הכפרים והערים הפלסטיניות דרך מדיניות השערים והמחסומים, שמספרם הגיע לכ-(1,200) שער ומחסום ומערכה עפר.

ובפועל ישראל שואפת דרך האסטרטגיות והצעדים הללו להנדס מחדש את תודעה האוניברסלית הפלסטינית, דרך הצגת הרשות הלאומית בתפקיד החסר ביכולת לספק שירותים בסיסיים או לענות על צרכי האזרחים, או לשלם משכורות לעובדי המגזר הציבורי, במטרה ליצור מצב פופולרי – תחת הלחץ הכלכלי וההפקרה המתודולוגית – כלפי קבלת כל פתרונות אחרים על חשבון הקיומיות הפלסטינית. וכמו כן לפעול לפיצול הזהות הלאומית כללית של העם הפלסטיני, דרך כלים של לחץ כלכלי לשם יצירת שברים ובינוי חברתי, וליצור סביבה דוחפת לחיים והשקעות בפלסטין, ולהפוך את הלחץ הכלכלי ללחץ חברתי להתרסקות פנימית פלסטינית, וליצור מצב של " caos היצירתי" במובן הקונדליזי שלו, וליצור מצב של תסכול וייאוש, שיגרום לפלסטיני לחפש כל פתרון למשבריו, על חשבון עניינו הלאומי.

ובפועל המצב הקיים ואסטרטגיית ישראל ממשיכה קדימה, מהווים אתגר מהותי לפרויקט הלאומי הפלסטיני ולקיומיות הפלסטינית, וזה האתגר הגדול ביותר מאז הקמת הרשות הלאומית הפלסטינית, וזקוק לאסטרטגיה פלסטינית מקיפה במטרה להתמודד עם אתגר זה, ולא להמר על הזמן, או על נפילת ממשלת השלושה (נתניהו – בן גביר – סמוטריץ'), שכן הבחירות הישראליות הבאות יש להן שנה שלמה, בהנחה שיכולות להניב ממשלה פחות קיצונית, ויש לפתח את האסטרטגיה הזו על בסיס האחדות הפלסטינית, והשתתפות כל הפלגים מהנהגה פלסטינית, וממשלה, ומגזר פרטי, ומוסדות חברתיים אזרחיים, ומפלגות וזרמים פלסטיניים, ולהחיות את פתח הארגון לשחרור פלסטין ומוסדותיו, וליצור מצב פלסטיני-ערבי מאוחד, ותמיכה מצד מדינות הידידות, לא ייתכן בשום מקרה שהטיפול במשבר הכלכלי יתבצע מנקודת מבט טכנית, ומאמצי משרד האוצר והממשלה בלבד, אלא ע"י אסטרטגיה לאומית כוללת, שתאגד את כל המשאבים והאפשרויות.

יש להתחיל מיד בקמפיין להבטיח רשת בטחון כלכלית מהמדינות הערביות והידידותיות למשך (6) חודשים, כדי לתמוך בתקציב הכללי, ולהפסיק את ההתרסקות המבנית בשירותים הציבוריים, שכבר החלה למעשה באופן חלקי, שכן הקרב הכלכלי – מעיני – אולי מסוכן יותר מהקרב הצבאי, שכן הוא שואף לשלוט בתודעה הלאומית, ולעצב מחדש תודעה קהילתית על בסיס הבטחת הצרכים היומיומיים ודרכי החיים, ולחשוב על כל פתרון שיבטיח את הנדרש מהם, ולרדת לרמת הראשונה של סולם הצרכים של "מאסלו", מה שיעמיד את החזון של האסטרטגיה הישראלית שעובדת בשקט ובשקט על יישום תוכנית הסיפוח ביהודה ושומרון, והשמדת רצועת עזה כדי שתהפוך לארץ חול ואוהלים, ולמדר לישות הפלסטינית, וחזונו של סמוטריץ' מוצהר שהוא פועל לשנות את המציאות הפוליטית, הגיאוגרפית והדמוגרפית ביהודה ושומרון דרך עיצוב מחדש של הקוד הגנטי של יהודה ושומרון ליצירת מציאות חדשה למתנחלים שעמידה ולא ניתנת להחזרה.

אולי יש עוד זמן לתקן את המצב, דרך אסטרטגיה לאומית פלסטינית כללית, אך המתנה ל"גורו" לפתרונות בתקוות אבודות או לא מציאותיות, תגרום לעלות של כל פתרונות עתידיים גבוה יותר, במיוחד וישראל מנסה לזרז את הזמן כדי לשלוט למעשה ביהודה ושומרון.