אל תוותרו על זכות ההתנגדות לכיבוש

מחבר: ابراهيم ابراش

אנחנו יודעים שכותרת זו תיתפס כמוזרה وقد תכעיס את תושבי עזה, ויוכל להגיד מישהו שהיא מחוץ להקשר של האירוע והמציאות, לאחר כל מה שגרמה תנועת חמאס והגופים המזיקים במו ידיהם, אם בדרך לא ישירה, מוות, הרס ורעב בעזה והשאלה הפלסטינית כולה נכנסה למבוך ולסכנת חיסול. אנחנו גם מבינים את רגשות הזעם על תנועת חמאס בעזה אפילו את ההתנגדות המוחלטת לכל שיחה על התנגדות, עמידה, הקרבה וכל שטויות ערוץ אל-ג'זירה ופרקליטיה, אבל בתוך המסגרת של חשיבה לאומית אסטרטגית ארוכת טווח אנו חייבים להבדיל בין התנגדות לכיבוש כזכות ועיקרון מצד אחד ומה שעושה תנועת חמאס שהשתמשה בזכות זו למטרות לא לאומיות. בעצם קיומה כקבוצה נובעת מהאחים המוסלמים יש מבחינת נודניק.

רעיון ההתנגדות הושחת כאשר הוגדר בעבודה צבאית ישירה כאילו מדובר במלחמה בין שתי מדינות, כמו שהושחת כאשר היא הופעלה בצורה מפלגתית ללא אסטרטגיית עבודה לאומית ומחוץ למסגרת הלאומית, וכאשר היא נקשרה למוקדים אזוריים שניצלו אותה למטרות לאומיות פלסטיניות.
ההתנגדות איננה רק כלי נשק, יש גם התנגדות תרבותית, תקשורתית וכלכלית וכל צורת הסירוב לכיבוש והדגשת הסכנות שלו והדגשת הזהות, התרבות והסיפור הפלסטיני היא התנגדות, חיזוק עמידת העם על אדמתו היא התנגדות אלא הצורות הרמות ביותר של ההתנגדות בזמננו.

ההתנגדות איננה רק נשיאת נשק אלא היא מערכת תרבותית, רעיונית, חברתית, כלכלית והומניטרית שלמה והבעיה היא בהיעדר ראייה שלמה זו למשא ומתן בין אם בתרבות הפופולרית הלאומית ובין אם בתרבות הדתית האסלאמית, והבעיה התגברה כאשר נלחמו בשדה ההתנגדות קבוצות דתיות שקשורות בראש וקשורות לג'האד ולאסלאם ונתנו לעצמן את הזכות לדבר בשם אלוהים, ובגלל שהן קבוצות קיצוניות ובורות אפילו במובן הג'האדי האסלאמי האמיתי וכפרו והטילו רפש על כל מי שאינו מהן והתירו את דמם גם כאשר הם היו מדתם ובני מולדתם, הושחתה ההתנגדות הלאומית והניעו מדינות העולם לדרג אותה כטרור.

ולכן מה שנדרש איננו לוותר על רעיון ההתנגדות לכיבוש אלא לבחון מחדש את כל המערכת התרבותית, רעיונית וחברתית סביבות ההתנגדות ובפרט את התרבות האסלאמית שמקדמות תנועות וערוצי טלוויזיה דתיים המנוהלים על ידי מעגלי מודיעין מערביים ובפרט בריטיים ואמריקאיים.

חשיבות הצורך במחשבה אסטרטגית על ההתנגדות נובעת מכך שהמאבק עם הישות הגזענית הזו לא ייגמר בסבב זה של מלחמה לא משנה מה יהיו תוצאותיו, ואסור לנו ליפול תחת פחד התעמולה של נתניהו ודבריו על הניצחון הגדול והסופי. קרב עזה איננו הזירה המרכזית של המאבק.