ההתחייבות של מקרון בשער הרחב של אירופה

התחייבות הנשיא הצרפתי עמנואל מקרון במסר שלו לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס להכיר במדינה הפלסטינית בספטמבר הקרוב זוכה לחשיבות רבה מסיבות הקשורות למעמד של צרפת כמדינה חברה קבועה במועצת הביטחון מצד אחד, ולתפקידה המרכזי בהגדרת או הכוונת המדיניות של האיחוד האירופי מצד שני, והשפעתה המשמעותית בניהול היבשת האירופית מצד שלישי, והסיכוי להשפעה חיובית על בריטניה וגרמניה, המדינות שחולקות עם צרפת את הובלת היבשת המבוגרת מצד רביעי. שלא לדבר על החזרת ההובלה לצרפת בתפקידה במזרח התיכון ובמיוחד בסכסוך הפלסטיני-ישראלי.

כמו כן, החשיבות של התחייבות זו טמונה בציון הזמן שהיא הונחה בעקבות החלטת הכנסת הישראלית לקרוא להטיל ריבונות על יהודה ושומרון, וביצירת שינוי בגישת החשיבה המערבית; ובמיוחד חלק מהמדינות האירופיות, במעשה שההכרה במדינה הפלסטינית תורמת להגנה על אופציית פתרון שתי המדינות, האופציה הבינלאומית הטובה ביותר לסיום הסכסוך הפלסטיני-ישראלי ולשמור על השקט והביטחון הבינלאומיים ולהעניק יציבות בדרום הים התיכון ושגשוג באזור המזרח התיכון, בנוסף לגיוס הווטו הישראלי על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות ה-4 ביוני 1967 שהוענקו לה על ידי המדינות המערביות, במטרה שההכרה תהיה כתר להליך הפוליטי ולא תמיכה בו.

ההתחייבות שההכרה הצרפתית במדינה הפלסטינית תתקיים בפני הציבור; דרך נאומו של הנשיא הצרפתי מקרון על במת האומות המאוחדות, נושאת סמכות מיוחדת עם גוון צרפתי בעל אופי עולמי המזכיר את החלטת האומות המאוחדות 181 המורה על הקמת שתי המדינות בפלסטין, ומזמינה את יתר המדינות להצטרף לחזון להגן על אופציית פתרון שתי המדינות.

הנשיא הצרפתי מקרון, גם אם באיחור, בהתחייבות זו משיב את תפקידה של צרפת בפתיחת שער אירופה מחדש בפני הפלסטינים; כפי שעשו קודמיו כמו פרנסואה מיטראן וז'אק שיראק, כאשר השער הרחב הפעם הוא ההכרה במדינה הפלסטינית הדמוקרטית, המחויבת לבצע רפורמות פנימיות פלסטיניות נרחבות, שהן בעיקר דרישה לאומית "פנימית", לדמוקרטיזציה של המערכת הפוליטית הפלסטינית על ידי יצירת שינוי איכותי בהגברת שלטון החוק, ובכינון הלגיטימיות החוקתית בבניית רשויות שלטון שלוש והקשרים ביניהן, ובעריכת בחירות כלליות "מחוקקות ונשיאותיות".