פארסין.. דיפלומטיה נושאת את הדופק הפלסטיני

מחבר: رامي مهداوي

הייתי מאושר ומלא הכרת תודה כששמעתי את פארסין אגפקיאן בחדר המבצעים הממשלתיים להתערבויות חירום במחוזות הדרומיים, כשהיא מעדכנת את חברי הקונסוליה על המאמצים המיוחדים המושקעים כדי להעניק סעד לעם הפלסטיני שלנו. קולה לא היה סתם מצגת רשמית, אלא הד לאבל קולקטיבי פעום מלאה באמת ובמחויבות, קול נשי אמיץ המייצג את הנשים מטולכרם, עזה, רפיח, ג'נין, חאן יונס, נצרת וירושלים....

פארסין דיברה בקול אחראי ולב נבון על הצורך לעצור את ההתקפה הברברית על עמנו, ועל הכנסת סיוע הומניטרי דחוף לעזה, על רקע ההשמדה ההמונית והרעב השיטתי שחשופים לו יותר משניים מיליון פלסטינים, החיים את צורות הסבל הגרועות ביותר.

אגפקיאן הדגישה כי הכיבוש משתמש ברעב כנשק מלחמה, וכי זה מצריך מאמצים בינלאומיים משולבים כדי להפסיק את האסון, ולטפל במצב הקטלני שנגרם על ידי שנים רבות של כיבוש, תוך כדי התייחסות לחשיבות של תיקון תחומי אחריותו החוקיות וההומניטריות של הקהילה הבינלאומית מול העבריינות נגד עמנו, והצורך ליישם את החלטות החוקיות הבינלאומיות, כפי שנאמר בחוות דעת בית הדין הבינלאומי שהתקבלה על ידי עצרת האומות המאוחדות.

פארסין לא הסתפקה בקריאה ההומניטרית, אלא דרשה בבירור את הצורך להעניש את הכיבוש על פשעיו, תוך שהיא מדגישה כי היעדר הענשה הוא מה ששומר על המשך הפשע של השמדה ומאיים על אופק השלום ופתרון שתי המדינות. על רקע מצב הנעילה הפוליטי, היא הדגישה כי ההכרה המלאה במדינת פלסטין באומות המאוחדות מהווה צעד מרכזי בתמיכה בחזון שתי המדינות ובשיקום ריבונות המדינה הפלסטינית על אדמתה.

בהקשר פוליטי מורכב זה, מינוי פארסין או-הנס פרתאן אגפקיאן לשרת מדינה לענייני משרד החוץ והגולים, מביא עמו ממד לאומי, הומניטרי ובינלאומי. היא האישה הפלסטינית הראשונה שכיהנה במשרה זו, לא רק ברמה המקומית, אלא בהקשר ערבי שבו חסרה ייצוג של נשים במוקדי קבלת ההחלטות הדיפלומטיות. בעוד 18 שרי חוץ נפגשו בפסגה מיוחדת בקנדה, המאוחדת למען שלום ושוויון והעצמת נשים, הייצוג הערבי נעדר לחלוטין בשל המוגבלות של נשים ערביות להגיע למשרות מסוג זה. מינוי פארסין היום עשוי להיות הצעד הראשון לשבירת היעדר זה ולכניסת הקול הנשי הפלסטיני ללב המרחב הדיפלומטי הבינלאומי.

המינוי מתבצע בזמן סמלי ומדויק: העולם מתמודד עם גלי תסיסה גוברים, ופלסטין חווה אחד מהשלבים המורכבים ביותר בהיסטוריה שלה, על רקע ההתקפה המתמשכת על עזה, וה paralysis הפוליטי באופק הלאומי. על בסיס זה, מינוי אישה למשרה זו אינו רק צדק עבור האישה הפלסטינית, אלא גם מסר פוליטי ומוסרי כי הדיפלומטיה המודרנית צריכה להיות כוללת יותר, ופתוחה יותר לניסיון האזרחי ולשכלול המגוון.

בהקשר זה, ניתן לציין שהאומות המאוחדות עצמה החלה לחזות בשינויים דומים, עם בחירת אנלינה ברבוק, שרת החוץ הגרמנייה הקודמת, לנשיאת הסבב השמיני של עצרת האומות המאוחדות, וכך היא הפכה לאישה החמישית שכיהנה במשרה הממשלתית הגבוהה הזו מאז הקמת הארגון. ברבוק הדגישה בנאומה כי שלום ויציבות לא יכולים להתגשם ללא השתתפות נשים באופן פעיל במוקדי קבלת ההחלטות.

פארסין אינה זרה בתחום הציבורי. יש לה תואר דוקטור מאוניברסיטת פיטסבורג במדיניות חינוכית, והיא קיבלה תפקידים מנהיגותיים אקדמיים, תרבותיים וזכויותיים, ביניהם הממונה הכללי על הגוף העצמאי לזכויות האדם, מנהלת פרויקט "ירושלים בירת התרבות הערבית", וכן הייתה אחראית לתכנון באוניברסיטת דאר אל-כلمة. הכשרה זו מעניקה לה ראייה כוללת לקיום הדיפלומטיה, המושתתת על ערכים, צדק ורב-תרבותיות, דבר שדרוש לעבודה הפוליטית הפלסטינית כיום יותר מתמיד.

נוכחות של אישה פלסטינית במשקל כזה בתחום החוץ היא אישור על יכולת הפלסטינים, גברים ונשים, לייצג את עצמם בכוח ובאחריות. ועיקרי זה, שהמינוי של פארסין הוא מסר עולמי בכך שהאישה הפלסטינית אינה מחכה לרחמים או לסימבוליות, אלא נקרא להוביל, להשתתף ולעצב את המדיניות ברוח האדם החופשי.

בעולם הנדרש לעוד צדק ושוויון, פארסין אגפקיאן מייצגת מימוש בוגר של שינוי פוליטי פלסטיני חדש, שבו היכולת, המשמעות והצדק הם המאמצים האמיתיים לבחירת נציגי העם. היא אינה רק השרה הראשונה לענייני חוץ, אלא דמות מפלסטין המובילה להזדמנויות, וקול מהקולות של החירות בעידן של דיכוי ומצור.