יוזמות למרות המחסור בתמיכה.. סודניות מנהלות את משבר הפליטות בצ'אד

SadaNews - בבוקר אחד, העיתונאית הסודנית פאטמה פדל ג'אסר הכינה דו"ח על הסבל של המפונים בדרפור, ובערב שלאחר מכן, היא עצמה הפכה לפליטה במדינה סמוכה. אך השינוי הפתאומי הזה לא שבר אותה.

היום, במחנה "במאג'ירה" עבור מפונים סודנים במזרח צ'אד, פאטמה לא רק פליטה אלא גם קול ודוגמה להשראה ליצירת תקווה מתוך הסבל.

פאטמה הפכה את האוהל שלה לתא עבודה, ואמרה "הנסיבות של המלחמה המנוגדת לא אפשרו לי להמשיך במקצוע העיתונאי שלי והובילו אותי לקחת חלק בסיוע לפליטים ולנהל את המשבר שלהם, מאכסון אלפים, הפצת מים ואיחוד משפחות".

היא מוסיפה "הקמנו את הארגון הראשון כאן בשם (ג'נדריות לעזרת נשים), והצלחנו ליישם מגוון פרויקטים בתחומים שונים".

ארגונים נשיים

ולא היו רק פעילויות של ג'אסר במחנות במזרח צ'אד, נשים אחרות הקימו מספר ארגונים נשיים כדי לשרת את הפליטים.

סאמיה אדאם, שהיא מייסדת ארגון נשי במחנה ארדמי, אומרת לאל-ג'זירה ניוז "כשגעתי לכאן לפני שנתיים, חשבנו שהסיוע יושיע אותנו, אך מהר מאוד גילינו שאנחנו לבד ללא מציל. הגברים או מתים או נעדרים או נכים. לקחנו אחריות, כי אין אף אחד מלבדנו".

סיפורים דומים

סאמיה לא היחידה, במחנה "ארדמי" הסמוך, זינב מוסא (35) שהייתה מפונה מקרנואי, הפכה להיות אחראית על הפצת מים.

זינב אומרת לאל-ג'זירה ניוז "בהתחלה הייתה סדרה של כאוס, ואנשים ריבו על כל גז מים. הצבנו מערכת; כל משפחה מקבלת את חלקה מדי יום, מה שהסייע רבות להפחית את הבעיות".

מטבח קהילתי

במחנה "במאג'ירה" עצמה, בדוריה אוסמאן (32), שאיבדה את בעלה בהפצצה, מנהלת איחוד נשים ומטבח קהילתי שמזין 200 אנשים ביום.

היא אומרת לאל-ג'זירה ניוז "הקמנו איחוד נשים, ואז התחלנו ליישם פרויקט קהילתי. התחלנו עם סיר אחד של אוכל, ועכשיו יש לנו שלושה סירים. אין לנו הרבה, אבל אנחנו מאמינות כי שיתוף הוא הישרדות".

ואילו במחנה "במאג'ירה", הודה עבדאללה (30) הצליחה להקים מרכז לתמיכה נפשית בתוך האוהל שלה.

והיא אומרת לאל-ג'זירה ניוז "רבות מהנשים כאן סובלות מהלם המלחמה. חלקן איבדו את בעליהן, ואחרות איבדו את ילדיהן. הגעתי לכאן כדי להקל עליהן לפחות קצת. אנו מקיימות מפגשים יומיים לשיחה ולהקשבה. מילה טובה יכולה להחזיר תקווה ללב עייף".

והיא מוסיפה "המרכז מציע גם פעילויות פנאי לילדים, כי הקטנים כאן סובלים כמו המבוגרים. מלחמה לא מבדילה בין קטן לגדול".

מספרים מפחידים

ההערכות של קרן האומות המאוחדות לאוכלוסין מצביעות על כך שנשים וילדים מהווים 87% מהפליטים הסודנים בצ'אד.

המספר הכולל של פליטים אלה הוא 1.3 מיליון, מתוכם יותר מ-900 אלף הגיעו מאז תחילת המלחמה באפריל 2023. שינוי דמוגרפי זה יצר ריק leadership שנשים מילאו בעוצמה.

במזרח צ'אד, שירותי בריאות נפשיים עדיין שוררים בצורה פרימיטיבית, וצוותי תמיכה редко מגיעים למחנות המרוחקים. בנקודת ריק זו, מודלים נשיים חזקים כמו הודה, פאטמה ג'אסר ובדוריה בולטים, ששינו את אוהליהן למוסדות סיוע ממשיים.

פער

הנציבות הגבוהה לפליטים ותוכנית המזון העולמית מזהירות מפער מימון של 428 מיליון דולר שמאיים על הסיכויים הבסיסיים של יותר ממיליון פליטים. כיום, הנציבות יכולה לספק סיוע בסיסי רק לארבעה מתוך כל עשרה פליטים.

כעת 80 אלף משפחות חיות ללא קורת גג במחנות הגבול, ובחלק מהאזורים הפליטים מקבלים פחות מחצי מהכמות היומית המינימלית של מים.

ישיבת תמיכה

בשעה שתיים אחר הצהריים, פאטמה ג'אסר מקיימת ישיבת תמיכה נפשית בתוך אוהלה. היא נזכרת "הגיעה אלי אישה בוכה, היא אמרה שהיא לא מצליחה לישון במשך חודשים. היא ראתה במו עיניה את רצח בעלה וילדיה. לא יכולתי להקל על כאב המוות שלה, אבל ישבתי איתה, והקשבתי לה, והתחייבתי שאהיה לצידה. בימים שלאחר מכן, היא התחילה לחייך קצת. זה היה השפעת המילה הטובה".

והיא מוסיפה "ישיבות אלו אינן טיפול נפשי מקצועי, אבל מדובר בצעד ראשון. רבות מהנשים כאן זקוקות רק למישהו שיקשיב להן. ואנחנו עושות ככל יכולתנו, אך אנו זקוקות לתמיכה גדולה יותר".

לפני ימים, הגיעה למחנה אישה זקנה שמחפשת את בתה. פאטמה בילתה לילה שלם בשיחות עם מכריה במחנות שונים עד שמצאה אותה.

היא אומרת עם דמעות בעיניה "סיפורים אלו חוזרים על עצמם מדי יום. מלחמה לא משאירה אף אחד. איננו יכולים להביא את המתים חזרה, אבל אנו יכולים לאחד את החיים".

אתגרים גדולים

ולמרות ההצלחות הללו, האתגרים עדיין עצומים. הקרן של האומות המאוחדות לאוכלוסין ביקשה 18.7 מיליון דולר כדי לספק שירותי בריאות לרבייה והגנה לפליטים במהלך השנה הזו. אך עד מרץ 2026, מומנו 2.5% בלבד מהשירותים הללו.

כשעונת הגשמים מתקרבת, הסכנה שהמחנות יהפכו לביצה של מחלות ואפידמיות הולכת ומתרקמת.

במחנות מזרח צ'אד, בהן מתבזבזים ימי הפליטות באוהלים בלויים, פאטמה, זינב, בדוריה והודה גילדות שורות של יוזמה יומיומית מצליחה.

וסיפוריהן אינם רק סיפורי הישרדות אישיים, אלא הם מודל לתופעה רחבה יותר: נשים סודניות שהופכות מנפגעות ליוזמות, ומעיתונאיות, מורות ואלמנות למנהלות של פעולות סיוע.

אך השאלה שנשאלת היא: האם המודל הנשי הזה יצליח לנהל את משבר הפליטות למרות המחסור במשאבים? או שהפער במימון והיעדר התמיכה הבינלאומית המספקת יהפוך את האוהלים הללו לקברות למאמצים הנשיים והקהילתיים שנולדו מתוך המלחמה?

פאטמה לא מחכה לתשובה. היא ועמיתותיה ממשיכות בעבודתן, כי הן יודעות שהעיכוב משמעו חיים או מוות עבור הסובלים סביבה.

מקור: אל-ג'זירה