איך ישראל חונקת את כלכלת הגדה המערבית?

כלכלת סדא - היום, ה-15 ביוני 2026, פורסם על ידי קבוצת המשברים הבינלאומית דו"ח שכותרתו "החניקה: התמודדות עם החמרת השליטה הישראלית על כלכלת הגדה המערבית", שמכוון לתאר את השינויים שחוותה הכלכלה הפלסטינית מאז פרוץ מלחמת עזה באוקטובר 2023, ומספק תמונה כוללת של האופן שבו הכלים הפיננסיים, הבנקאיים, המסחריים והניהוליים הפכו לאמצעי לחץ שמפעילים השפעה עמוקה על חיי הפלסטינים בגדה המערבית.

הדו"ח אינו רואה במשבר הכלכלי סתם תוצאה צדדית של הסכסוך הפוליטי או הצבאי, אלא סבור שהכלכלה עצמה הפכה לזירה של התמודדות עצמאית. שכן כמו שישנם מבצעים צבאיים ומפגשי אבטחה, יש גם מדיניות פיננסית, בנקאית ומסחרית שהתוצאה שלה, לטענת הדו"ח, היא ולחץ ואף כפייה, אך באמצעים שונים.

הדו"ח מתבסס על עובדה בסיסית שהכלכלה הפלסטינית לא הייתה מעולם עצמאית מהכלכלה הישראלית מאז כיבוש הגדה המערבית בשנת 1967, אלא מה שאירע לאחר מלחמת עזה מהווה, לפי הערכת כותביו, מעבר ממצב של תלות כלכלית למצב של חנק כלכלי ישיר.

שורשי התלות הכלכלית

הדו"ח מייחס את שורשי המשבר לאופי הקשרים הכלכליים שנוצרו בין ישראל והשטחים הפלסטיניים הכבושים מאז 1967. ישראל שימרה שליטה על הגבולות, המעברים, הסחר הבינלאומי והמשאבים הבסיסיים, מה שהוביל לכך שהכלכלה הפלסטינית פועלת במסגרת שאין לה שליטה על רוב מרכיביה.

כשהוסכם על פרוטוקול פריז הכלכלי בשנת 1994 במסגרת הסכמים אוסלו, היה אמור להיות זה צעד מעבר לבניית כלכלה פלסטינית המסוגלת לנהל את ענייניה בצורה עצמאית. אלא שהיישום בפועל שמר על רוב כלי השליטה הישראליים, בין אם במכסים, סחר חוץ, תנועת סחורות או מערכת הכספים.

עם הזמן, הרשות הפלסטינית החלה להסתמך על הכנסות המענקים שאוספת ישראל בשמה, והשקל הישראלי הפך למטבע הראשי הנמצא במחזור בכלכלה הפלסטינית, והבנקים הפלסטיניים הפכו תלויים בבנקים הישראלים כשער הגישה העיקרי למערכת הפיננסית העולמית.

הדו"ח רואה שבין מערכת יחסים זו נוצרה תלות הדדית לא שוויונית, כאשר הכלכלה הפלסטינית זקוקה לישראל הרבה יותר ממה שישראל צריכה אותה.

מלחמת עזה ונקודת המפנה

בני איזה תאריך ה-7 באוקטובר 2023, היה לדו"ח לנקודת מפנה חשובה בניהול ישראל את הקשר הכלכלי עם הפלסטינים.

מיד לאחר פרוץ המלחמה, הצעדים הישראליים לא הסתכמו רק בכיוונים צבאיים, אלא כללו סדרה רחבה של החלטות כלכליות ופיננסיות. עם עליית השפעתו של שר האוצר הישראלי בצלאל סמוטריץ', המביע מפורשות את תמיכתו בסיפוח הגדה המערבית ונגד רעיון המדינה הפלסטינית, קיבלה מדיניות זו ממד פוליטי יותר ברור.

הדו"ח מציין מספר הצהרות שנשמעו על ידי סמוטריץ', שבהן קשר באופן ישיר בין הלחץ הכלכלי על הרשות הפלסטינית לבין המטרה למנוע הקמת מדינה פלסטינית בעתיד. מנקודת מבטו של הדו"ח, הצהרות אלו מסייעות להבין את המסגרת הפוליטית שבה התרחש החמרה של המגבלות הכלכליות במהלך השנתיים האחרונות.

נשק הבנקים והקשרים הבנקאיים

הדו"ח מקדיש מקום רחב לקשרים הבנקאיים בין הצדדים, ומסווג אותם כמייצגים אחת מנקודות התורפה החמורות ביותר בכלכלה הפלסטינית.

הבנקים הפלסטיניים מסתמכים על בנקים ישראליים לצורך ביצוע חלק גדול מהעסקאות הפיננסיות שלהם. דרך קשר זה מתבצע העברת כספים, הסדרת תשלומים וסיפוק הקשר עם המערכת הפיננסית העולמית.

הדו"ח מצביע על כך שהאיום המתמשך להפסיק את ההבטחות המשפטיות שניתנות לבנקים הישראלים הפועלים עם הבנקים הפלסטיניים יצר מצב מתמשך של חוסר ודאות. שכן גם כאשר האיום לא מתממש בפועל, עצם העלאתו מותירה השפעה שלילית על החלטות השקעה, הלוואה ותכנון כלכלי.

הדו"ח רואה שהכלכלה המודרנית לא מתבססת רק על זמינות כספים, אלא גם על אמון, יציבות וציפיות עתידיות. וכאשר המערכת הבנקאית עצמה הופכת פגיעה לחוסר יציבות, זה מתבטא בכלל הפעילות הכלכלית.

כספי המענקים.. עורק החיים הכלכלי

אחד הנושאים שהדו"ח מתייחס אליהם הוא נושא כספי המענקים. בהתאם להסכמים הכלכליים הקיימים, ישראל אוספת את המסים על הייבוא הפלסטיני ולאחר מכן מעבירה אותם לרשות הפלסטינית. כספים אלה מייצגים את המקור העיקרי להכנסות הרשות.

אך הדו"ח מציין כי בשנים האחרונות חלה התפשטות בהפחתות ובמגבלות המוטלות על כספים אלו, עד שנעצר מעברם לתקופות מסוימות. כתוצאה מכך, הרשות הפלסטינית חוותה משבר פיננסי חמיר שהשפיע על יכולתה לשלם משכורות, לספק שירותים ולקיים את מחויבויותיה المالية.

והשפעת המשבר הזה אינה מוגבלת למוסדות הרשות בלבד, אלא נוגעת לכל הכלכלה. שכן העובד שאינו מקבל את שכרו במלואו מצמצם את הוצאותיו, וסוחר שתהפוך מכירותיו מצמצם את רכישתו, וקבלן שאינו מקבל את המגיע לו דוחה את פרויקטרו. כך המשבר עובר מפרק לפרק.

משבר השקל והכסף המתערם

באחד ההיבטים הפחות מדוברים בתקשורת, אך זוכה לתשומת לב רבה בדו"ח, היא בעיית הצטברות כמויות עצומות של שקלים בשטחים הפלסטיניים.

הבנקים הפלסטיניים מתמודדים עם מגבלות על החזרת הכסף למערכת הבנקאית הישראלית, דבר שגרם להצטברות מיליארדי שקלים בתוך הגדה המערבית.

מצב זה מעלה את עלויות האחסון, הביטוח וההובלה, ואכן דוחף חלק מהפעילויות הכלכליות לפנות לערוצים פיננסיים לא רשמיים. הדו"ח מציע שבעיה זו מספקת דוגמה ברורה לאופן שבו יכולה בעיה טכנית ובנקאית להפוך לגורם המשפיע על הפעילות הכלכלית היומיומית.

המאחזים והכלכלה המפוצלת

הדו"ח לא עוצר בנושא المالي בלבד, אלא עובר לנושא התנועה והמעבר, כמסלול קרדינלי בפעילות כלכלית.

עליית מספר המאחזים, הסגירות והשערים הצבאיים לאחר מלחמת עזה השפיעה לא רק על תנועת האנשים, אלא גם על תנועת הסחורות, העובדים והמסחר הפנימי.

הדו"ח מתאר את הגדה המערבית כקרובה יותר לקבוצה של איים כלכליים מופרדים. המעבר בין הערים והעיירות הפך לקשה ויקר יותר, והוצאות ההובלה וההפצה והשווק עלו.

הדו"ח מדגיש שהכלכלה לא יכולה לפעול ביעילות כאשר נסיעות קצרות הופכות לנסיעות ארוכות ולא בטוחות בזמן, וכאשר הגישה לשווקים תלויה בנסיבות ביטחוניות שמשתנות ללא הרף.

עובדים פלסטינים וההפסד הכפול

עשרות אלפי פלסטינים עבדו בתוך ישראל לפני המלחמה, והכנסתם הייתה מקור חשוב לנוזלים בתוך הכלכלה הפלסטינית.

אלא שהמגבלות שהוטלו לאחר אוקטובר 2023 חסמו מספר רב מהם מלשוב לעבודתם.

הדו"ח רואה שצעד זה הכה מכה קשה למשפחות הפלסטיניות שאיבדו את מקור הכנסתה הראשי, אך גם גרם לנזק לחלק מהסקטורים הכלכליים בישראל שהסתמכו על עובדים פלסטינים, במיוחד בתחום הבניין והחקלאות.

ולכן, הבעיה לא נוגעת רק ליחסי עבודה, אלא גם לאחת מהדרכים החשובות ביותר שהעבירו הכנסות מהכלכלה הישראלית לכלכלה הפלסטינית.

כוחות ישראלים סוגרים את הכניסות לעיר הישנה בחברון ומגבילים את תנועת הפלסטינים במהלך פשיטה לאזור ב-13 ביוני 2026 (אנדולו)

האזור "ג" והפיתוח המושהה

הדו"ח מפנה את תשומת הלב לכך שהאזור "ג" מהווה יותר מחצי משטח הגדה המערבית, וכולל חלק גדול מהאדמות החקלאיות ואוצרות הטבע והמרחבים הפתוחים לפיתוח.

עם זאת, המגבלות המוטלות על הבנייה, ההשקעה והגישה לאדמות מקשות מאוד על האפשרות למצות את הפוטנציאל הכלכלי של אזור זה.

מנקודת מבטו של הדו"ח, כל שיחה רצינית על פיתוח פלסטיני ארוך טווח לא יכולה להיות מנותקת משאלת הגישה למשאבים ולאדמות באזור זה.

לסיכום, הדו"ח מתאר תמונה של כלכלה הסובלת מקיפאון חמור, ירידה ברמות ההכנסה, עלייה באבטלה והתרחבות של האי-שוויון.

הדו"ח אינו מציע את האינדיקטורים הללו כמספרים ריקים, אלא כראי לשינויים עמוקים יותר הנוגעים למבנה הכלכלה הפלסטינית וליכולתה להימשך.

המשפחות נתקלות בלחצים הולכים ומתרקמים, החברות פועלות בסביבה גבוהה בחשש, והרשויות המקומיות נאבקות לשמור על שירותיהן, והרשות הפלסטינית מתמודדת עם משבר פיננסי מתמשך.

מה מציע הדו"ח?

הדו"ח רואה כי טיפול במשבר מתחיל בהסרת המגבלות המשפיעות ביותר, בראשן חידוש העברת כספי המענקים, והבטחת היציבות לקשרים הבנקאיים, והקלות במגבלות על תנועה, ואפשר את חזרת העובדים הפלסטינים לעבודה.

אלא שהדו"ח מדגיש באותו זמן כי צעדים אלו, כמה שהם חשובים, לא יפתרו את הבעיה הבסיסית של התלות המבנית של הכלכלה הפלסטינית.

ולכן הוא קורא לחפש מנגנונים שמפחיתים את התלות של הפלסטינים בישראל בתחומי הסחר, המגזר הפיננסי, המטבע והכנסות המסים, במקביל למהפכות פנימיות שמחזקות את השקיפות ואת היעילות של הממשל הציבורי.

הדו"ח מסכם כי המשך המגמה הנוכחית אינו רק מייצג האטה כלכלית אלא מזהיר מפני הידרדרות נוספת וחוסר יציבות. ככל שהכלכלה הפלסטינית תהיה פחות עמידה ומוסדותיה יהיו חלשים יותר, כך יגבר הסיכון להתפרצות חברתית ופוליטית. ולכן, חשיבות הדו"ח כנסיון לקרוא את הכלכלה הפלסטינית אינה רק כקובץ פיננסי אלא כאחת המפתחות העיקריים להבנת העתיד של הגדה המערבית ושל הסכסוך הישראלי-פלסטיני כולו.