תרוִיח ומזון וחברות חדשות.. סיפורם של גברים מתחיל בסלטה ומסתיים בקשר חיים

סאדנואוס - בין השורות המזוגגות של תפילת התרוואיח, המסגדים לא מציעים רק מרחב לעבודה ולתפילה לאלוהים, אלא הם גם הופכים למקום מלא חיים חברתי והזדמנויות זהב, רחוק מהרעשים של בתי הקפה ורעש האינטרנט.

מחקר מאוניברסיטת קורנל מאשש זאת, והדגיש את התפקיד החשוב של מקומות התפילה בהקניית סביבה חברתית פורייה, המסייעת ביצירת חברויות ובניית קשרים חדשים וחזקים.

מעולם לא היה בית תפילה בלבד

עורך הדין המצרי חסין מנסור התרגל להתכנס עם בני משפחתו אצל אמו באזור גמרה שבו גדל לפני שעזב אותו לאחר הנישואין, כמו רבים מחבריו שנפרדו מהם מקום המגורים ועבודתן. עם זאת, נותר מקום אחד המסוגל לאחד את החברים הוותיקים בצורה מדהימה.

הוא אומר: "תפילת התרוואיח ביום הראשון של חודש רמדאן היא מועד רשמי לפגישה של כל החברים והשכנים והידידים שקשורים בי בקשרים טובים, ולא רואה כמה מהם אלא פעם בשנה. כולם מגיעים לארוחת איפוט אצל משפחותיהם, מתפללים תפילת תרוואיח, ואז יוצאים לטיול קל ומחזירים את זיכרונותינו".

הוא מוסיף: "אולי זאת הדרך היחידה לראות את חברי הילדות בוודאות ללא תירוצים או עיסוקים. והדבר נכון גם לגבי מקום מגורי הנוכחי, שבו אני פוגש את החברים והשכנים שהלחצים של החיים מונעים מאיתנו להיפגש, אך אנו מתאגדים פשוט ובסדירות זה ליד זה במסגד מדי יום".

במהלך ההיסטוריה האסלאמית, המסגד הפך ממקום תפילה בלבד למוסד חברתי רב-פונקציות. במאמר אינדונזי בשם "המסגד כמרכז לתרבות" ציינו חוקרים כי המסגד בחברה האסלאמית המוקדמת היה מרכז לתפילה ולימוד, לפסיקה, לפתירת סכסוכים, לניהול עניינים ציבוריים ולארגון ענייני הקהילה. על אף שהפחתה חלק מהתפקידים הפוליטיים והמנהלתיים עם הזמן, תפקידו הדתי והחברתי נותר חזק מאוד.

רשתות תמיכה צומחות בשקט בין השורות

הכותב המצרי מוחמד עדנסורי מקפיד להתפלל באותו מסגד במחוז אל-גארביה מדי שנה, קשר שהוא משתף בו אחרים. הוא אומר לאל-ג'זירה נט: "בלא תודעה נוצרה בינינו קשר חזק, אני מתגעגע לאחד מהם אם הוא נעדר בלילה, והופתעתי כשהם התגעגעו אליי כשנעדרתי בגלל מחלה".

הוא מוסיף: "לדוגמה, יחסי עם רופא העיניים שלי היו מקצועיים לחלוטין, אך הופתעתי לראות אותו מתפלל לידי כל לילה, וכך נוצרה בינינו קשר של חברות ושאלות הדדיות על מצבים ובעבודה, עם טיפול על כך שנתפלל סמוכים בשורה הראשונה. הדבר קרה גם עם אחרים, התחילו שיחות בינינו במהלך ישיבות המנוחה או ההמתנה לתפילה, והקשרים התעמקו עד שהם הפכו לחברויות אמיתיות בהם יש שלווה מסוימת ומרחב של ביטחון, בלי סכסוכים או דאגות, באווירה רוחנית חזקה."

תומך חברתי נחשב לאחת ההישגים החשובים הניתנים על ידי הנוכחות הסדירה במסגד. במחקר אמריקאי שפורסם בשנת 2013 בשם "תמיכה רגשית במסגד בין מוסלמים אמריקאים צעירים", הגיעו החוקרים לתוצאות הבולטות הללו:

ככל שהנוכחות במסגד וההשתתפות בפעילויותיו גברו, עלה התמיכה החברתי.

נשים מקבלות תמיכה רגשית רבה יותר מגברים.

אנשים יותר משכילים נוטים להסתמך פחות על רשתות התמיכה במסגד.

התחייבות להנוכחות הסדירה קשורה בירידת רמות הסכסוך והאינטראקציות השליליות בין המתפללים.

משלום חולף לקשר עם משמעות

ד"ר מוסטפא אל-פרמאוי אינו רואה את עצמו כאדם חברתי מטבעו. הפרופסור האוניברסיטאי ואחד מהחלוצים של אנימציה במצרים שלעיתים קרובות מתקשה להתחיל בשיחה באירועים, עם זאת יש לו בתוך המסגד הרבה חברים וסיפורים. הוא אומר לאל-ג'זירה נט: "אנו מתאגדים בחברה טובה, אני באמת אוהב להתקשר בהם, כי מה שאנו מקשרים זו רק אהבה וצייתנות לאלוהים سبحانه وتعالى. הסיפור דומה למה שקורה בעומרה ובחג', אנו מתרקמים, מכירים ומקפידים על טובת זה, ומביטים בצד הכוונה שלנו עבור מי מחבינו שחלה או נפטר".

אל-פרמאוי לא דמיין שהתפילה שלו במסגד תהיה סיבה להטבות הדדיות позже, והוא מספר: "היה מהנדס חבר שהתפלל איתי, הוא יודע שאני במאי אנימציה, והוא גם יודע שشيخ המסגד רוצה עבודה ללמד את הילדים ליטול ידיים ולהתפלל. כך הכירו בינינו ונוצרה בינינו קשר וצורת עבודה, ואז הכשיר הפרויקט הזה לשיתוף פעולה מקצועי נוסף. והאייר הישראלי שלשלא ציפיתי היה כאשר רציתי לשכור דירה, הופתעתי שאביו של השוכר אדם צדיק שמתפלל איתי במסגד, מה שהביא לי לבחון את ההחלטה ואושרה מיד".

מסע אנושי מתחיל בדרך כלל בשלום חולף במסגד, שהחוקרים החברתיים מתארים כ"סביבה אידיאלית וגשר לקשרים חבריים חדשים". כאן מחליפים גברים ונשים - כל אחד בחללו - עניינים משותפים שעשויים להימשך לצד המקצועי, כשהתלמיד מתפלל הופך לייעוץ מקצועי או תמיכה מעשית. על אף שדבר זה יכול לקרות בכל מרחב חברתי אחר, התהוותו במסגד מתבצעת לרוב על בסיס של מחויבות מוסרית והכנות שמכתיב קדושת המקום.

גבולות הקשר הבריא בתוך המסגד

עם כל היתרונות הללו, העולם בתוך המסגד אינו "יוֹטוֹפיה" חופשית מטעויות. במד החברתי הצרפתי אמיל דורקהיים, בספרו "הצורות הראשוניות של החיים הדתיים", מצביע על חשיבות גבולות ברורים שמבטיחים את קיום הקשרים בתוך המסגרת הבריאה בתוך בתי התפילה, כהן קהילות מוסריות הדורשות מחויבות לכללים התנהגותיים השומרים על קדושתם ומפחיתים אינטראקציות שליליות, והבולטים ביותר הם:

ביקורת מופרזת ופיצוצים על המקום או הקול או פרטים צורניים.

הדרישות המעיקות שעשויות להוביל ללחצים נפשיים על המתפללים.

המבט האקלימטורי של חלק מהקבוצות, כמו ילדים, מתבגרים או בנות קטנות.

הקיום של אפליה ביחס בין גברים לנשים בהגעה לשירותים או למשאבים.

התנהגות ביקורתית או תוקפנית כלפי טעויות בלתי מכוונות.