צום ופעילות גופנית.. משוואה עדינה בין התלהבות ובריאות

סאד נאוס - בחודש הרמדאן, דפוסי האכילה, השינה והתנועה משתנים באופן בולט, מה שמשפיע ישירות על האיזון הפיזיולוגי של הגוף. בעוד שחלק מהצמים בוחרים להפסיק את הפעילות הספורטיבית מתוך חשש מעייפות או התייבשות, אחרים מתעקשים לשמור על תוכניות האימון הרגילות שלהם.

בין זה לבין זה, עולה שאלה מהותית: מה אומר מדע על פעילות גופנית במהלך הצום? האם ההמלצות שונות בין בריאים לחולים, ובעיקר בין אלה הנוטלים תרופות כרוניות?

ספורט ברמדאן: מותנה ולא אסור

מבחינה פיזיולוגית, הגוף עובר במהלך הצום שלבים מטבוליים מתקדמים. לאחר שעות של הימנעות מהמזון, הולך ומצטמצם מאגר הגלוקוז בדם, ואז הגוף מסתמך על הגליקוגן שנאגר בכבד ובשרירים, לפני שהוא מתחיל בהדרגה להשתמש בשומנים כמקור אנרגיה.

שינויים אלו הם טבעיים, אך הם מלווים בעלייה הדרגתית בחוסר נוזלים, מה שעשוי להגביל את היכולת לעמוד במאמצים פיזיים, במיוחד באקלים חם.

סקירות מדעיות שפורסמו בבסיסי נתונים כמו פאבמד מצביעות על כך שהצום אינו בהכרח מוביל לירידה כללית בביצועים פיזיים, במיוחד באימונים בינוניים בעוצמתם, אם כי הוא יכול להשפיע על חלק מרכיבי הביצוע המרבי כגון מהירות גבוהה או סיבולת גבוהה בשעות מאוחרות של היום.

כמו כן, כמה מחקרים הראו ששמירה על פעילות גופנית מתונה במהלך הרמדאן קשורה לשיפור במדדים של הרכב הגוף, שליטה במשקל, וכמה מדדים מטבוליים.

מנגד, מחקרים התנהגותיים תיעדו ירידה כללית בשיעורי הפעילות היומית בקרב הצמים בהשוואה ללא צמים, מה שמעיד על כך שהאתגר האמיתי אינו מסוכן בפעילות גופנית כשלעצמה, אלא במגמה של חוסר פעילות במהלך החודש.

היתרונות הפוטנציאליים: שיפור המטבוליזם ובריאות הנפש

מחקרים קליניים שנעשו במהלך הרמדאן במדינות שונות מצביעים על כך שפעילות גופנית מתונה ומסודרת עשויה לתרום ל:

שיפור סבילות האינסולין (Insulin) ושליטה בסוכר בדם בקרב כמה קבוצות.

להפחית את אחוזי השומן בגוף ולשפר כמה מדדי שומנים בדם.

לתמוך בבריאות הנפש ולהפחית מתחים בזכות שחרור אנדורפינים (Endorphins).

ניסיון עם קבוצות הסובלות מעודף משקל הראה כי שילוב של פעילות גופנית מאורגנת במהלך הרמדאן יכול לחזק את הירידה בשומן מבלי להשפיע לרעה על מסת השריר, בתנאי שהאימון מתבצע בעוצמה מתונה ולצידו תזונה מספקת לאחר אכילת ערב.

עם זאת, תוצאות חיוביות אלו תלויות בגורמים מכריעים כמו עוצמת האימון, מועדו ומצבו הבריאותי של הפרט, ובמיוחד עבור חולים הנוטלים תרופות, כשאז הדיון הופך למדויק יותר. צום אינו משפיע רק על האנרגיה והנוזלים, אלא עשוי גם לשנות את דינמיקת התרופות בגוף, מבחינת ספיגה, הפצה ומשך ההשפעה.

חולי סוכרת הנוטלים תרופות להורדת הסוכר הם המועדים ביותר לסיבוכים במהלך פעילות גופנית בשעות הצום, כאשר פעילות גופנית מעלה את צריכת הגלוקוז מהשרירים, ובחוסר כניסת מזון, יתכן שיתרחש ירידה חדה בסוכר בדם. מחקרים קליניים במהלך הרמדאן תיעדו עלייה באחוזי התקפות של ירידות סוכר בקרב חולים מסוימים שלא עודכנו מינוני התרופות שלהם באופן הולם.

חולי יתר לחץ דם או מחלות לב הנוטלים משתנים או תרופות ללחץ דם נמוך, עלולים להיות חשופים לירידת לחץ דם או התייבשות אם הצום מלווה בפעילות גופנית אינטנסיבית. אובדן נוזלים דרך הזיעה, בשילוב עם השפעת התרופות, יכול להוביל לסחרחורת או התעלפות, במיוחד בסוף היום.

אפילו חולים הנוטלים תרופות שאינן משפיעות ישירות על הסוכר או הנוזלים, כמו חלק מתרופות בלוטת התריס או הפרעות נפשיות, עלולים לראות את תגובתם משתנה כתוצאה משינוי דפוס השינה וזמני נטילת התרופות, מה שישפיע על יכולת העמידה שלהם במאמצים.

חולים שאינם מטופלים תרופתית: סיכון להקללה מופרזת

קבוצה נוספת שנוטה להתעלם בדיאלוג היא החולים הסובלים ממחלות כרוניות קלות או בשלב מוקדם, ואינם נוטלים תרופות.

במקרה של חולה סוכרת המסתמך על דיאטה בלבד, או אדם הסובל מלחץ דם גבוה קל שאינו מטופל, הפעילות הגופנית עשויה להיראות בטוחה לחלוטין, אך צום ממושך עם חוסר נוזלים ושיבוש שינה עשוי לחשוף אי-סדרים סמויים בסוכר בדם או בלחץ הדם. לכן, אין להניח בטיחות מוחלטת רק בשל היעדר תרופה.

מועד ועוצמת האימון: מה ההמלצות מצביעות?

הספרות הרפואית מסכמת כי הזמנים הטובים ביותר לעסוק בפעילות גופנית ברמדאן הם:

לפני האכילה בערך שעה, תוך שמירה על אימונים קלים עד מתונים.

או שעתיים עד שלוש לאחר האכילה, לאחר החזרת נוזלים ואנרגיה.

אימונים בעצימות גבוהה או לאורך זמן בשעות הצום, קשורים לסכנת התייבשות, הפרעות בלחץ דם או סוכר, במיוחד בקרב קבוצות החולים.

ההחלטה הרפואית אינדיבידואלית.. ולא קולקטיבית

המסקנה שנכנסת מדעית מניסיון הקליני והספורט היא שהצום אינו מונע פעילות גופנית, אך הוא מחייב ארגון מחדש שלה. היתרון אפשרי, אבל הסיכונים הם ממשיים, במיוחד בקרב חולים. לכן, ההחלטה נשארת אינדיבידואלית בהחלט.

הרופא המטפל הוא זה שמוסמך להעריך את דרגת הסיכון, התאמת מינוני התרופות אם נדרש, ולציין את סוג האימון, עוצמתו ומועדו. המשוואה ברמדאן אינה בין ספורט לצום, אלא בין התלהבות לידע.

בסופו של דבר, שמירה על הבריאות היא חלק מהמטרות של עבודת הקודש, והמתינות היא העיקרון הזהב שבו מתאגדים מדע וניסיון.

מקור: אל-ג'זירה