מה שהופך את הנפט הוונצואלי למרגש עבור טראמפ?

SadaNews - בפגישתו הראשונה של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ עם התקשורת לאחר הפצצת ונצואלה וחטיפתו של הנשיא מאדורו ואשתו, הוא הזכיר את "הנפט" 22 פעמים, ולא הזכיר את "הדמוקרטיה" אפילו פעם אחת, שהיא הטענה שהממשלות האמריקניות המשתנות השתמשו בה כדי ליצור תסיסה במדינות אחרות. לאחר מכן, יצא טראמפ, כשהוא מלווה בצוותו, ואמר כי מדינתו תנהל את הנפט הוונצואלי ללא התחשבות בכל הגיון.

למרות שהחלום הזה מרגש את דמיונו של טראמפ מזה זמן רב, ישנם פרטים רבים שמאשרים כי האיש מודע במלואו לכך שזה לא אפשרי, אך הוא יסכים לכל שלל, בתמורה לסיכון שהוא לקח לאחרונה.

מה הופך את הנפט הוונצואלי למרגש עבור הנשיא טראמפ?

מה שמחזק את הדעה שטראמפ אינו יכול להגשים את חלומו לעקוף את הנפט הוונצואלי הוא שניסיון עיראק לא יחזור על עצמו במקרה הוונצואלי; כי המערכת הוונצואלית, בפשטות, יציבה ונחושה בפני המזימות האמריקאיות, גם אם ישנם מספר זרמים בתוכה.

זה יכול להסביר את ההסתפקות בחטיפתו של הנשיא מאדורו ואשתו ממיטתם באותה לילה, וביצוע מספר תקיפות מופגנות, ואילו התעוררנו לאחר מכן להמשך עבודת הצוות של מאדורו בשלמותו. טראמפ אף הצהיר על הקשר המתמשך של ממשלתו אתם כנציג רשמי של המדינה, בזלזול מעליב לאופוזיציה הוונצואלית.

לפני הצגת מספר נתונים שיעזרו לנו להבין את הצורך של הנשיא טראמפ להתחבר למערכת הוובנציולית הנוכחית, לצורך הבטחת ייבוא או השגת כמה שיותר נפט וונצואלי בשלב הנוכחי, חשוב מאוד לציין כי מצב הרתיחה שחווה המזרח התיכון והשפעתו על תנועת השיט בים הערבי ובים האדום, שאינה מעידה על התקרבות לפתרון, דוחפים את טראמפ להאיץ במציאת פתרון עם ונצואלה, בדומה לתכנית חלופית במקרה של הפסקת הגעת הנפט מהמפרץ.

המשלוח הבא מסעודיה לארצות הברית, לדוגמה, אורך בימים רגילים בין 35 ל-40 ימים, בעוד שהספינות המפליגות מוונצואלה לאחת ממפעלי הזיקוק בפלורידה לא עוברות שבוע אחד. על רקע ההגברת המתקרבת של המתיחות במצר הורמוז, בים הערבי ובשמרים גמלים מפרץ עדן באופן כללי, נותר אזור הקאריביים הבטוח ביותר לתנועת שיט, והכוח האמריקאי שולט בו.

לארצות הברית יש, מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת, מפעלי זיקוק מצוידים בטכנולוגיות יוקרתיות המסוגלות לטפל בנפט הוונצואלי המוכר בטעמו, הממוקמים סביב מפרץ מקסיקו במדינות טקסס, פלורידה ולואיזיאנה. אך עם הגעת המשבר הפוליטי הוונצואלי האמריקאי לשיאו, והפסקת זרימת הנפט הוונצואלי לאותם מפעלי זיקוק בשנת 2019, אלה רשמו הפסדים ניכרים.

למרות הלחץ של טראמפ, מאז כהונתו הראשונה, על חברות הת Oil של הוא האמריקאיות לקיים יותר חפירות, אותן חברות הצהירו מצדן כי בעיית הנפט שהן מקבלות באמצעות טכניקת השבירה ההידראולית של הסלעים טמונה בעובדה שהשנים שלהן קצרות יותר (חמש שנים לפעמים) בהשוואה לבורות נפט קונבנציונליים, וכי הן הגיעו לגבול ההשקעה הגבוה ביותר במקביל בהן בשלב זה.

לפי הכלכלן הוונצואלי קרלוס מינדוזה בוטייה, ששימש יועץ לשר הנפט הוונצואלי בשנות ה-60 של המאה הקודמת, ובעל תרשיםמרל רבים בתחום הנפט, הנשיא טראמפ כבר לא עובר פסיבי להיות מוחו של הבורות לנפט הוונצואלי הכבד המוכן לזיקוק, שמספרם 18,000 בורות עם קיבולת ייצור הנעה בין 20,000 ל-30,000 בחילוף יום, במשך 60 שנה.

זהו הפיצוי האידיאלי ביותר לקדם את פעולת מפעלי הזיקוק האמריקאיים המוזנחים, שמעבר לכך, חוסמים בדרך חותכת את המאכרים הסיני שמחזיקים גם במפעלי זיקוק נפט וונצואלי כבד, והורסים כל ניסיון לחזק את קבוצת הבריקס במקרה שהמסחר בין השניים יתבצע במטבעותיהם במקום להשתמש בדולר האמריקאי.

נוסף על כך קיימת האינטרס הגבוה יותר לשוב להפסיק את פעילות חברת הנפט האמריקאית ש Chevron בשדה בוקסאן, הנחשב ל"עוף שמטיל ביצי זהב" בוונצואלה, שבו יש ברשת המידע שמחזיקה את מאגר הנפט שלו על 30 מיליארד ברנט.

הוא נכנס לפאזת הייצור בשנת 1945, וחברת ש Chevron (ריצ'מונד באותה תקופה) הייתה מהחברות הזרות הראשונות שגילו אותו. Chevron המשיכה לחפש בו עד 1970 עם החלטת הממשלה לקחת את תעשיית הנפט לשליטתה, אך חזרתה נתקלת בקשיים משנת 1980 ועד ל-1996, ורק אז היא חידשה את פעולתה בשדה בוקסאן במסגרת הפרויקט המשותף פטרובוקסאן באחוז של 39.2% עם החברה הלאומית הוונצואלית המחזיקה 60%, ונעשה זאת לפי רישיון אמריקאי מיוחד.

אך, עם התגברות המשבר הוונצואלי-אמריקאי לאחרונה, החליטה משרד האוצר הוונצואלי לבטל את הרישיון הנ"ל במרץ 2025, והעניק לחברה מועד סופי להפסיק את פעולתה, אך ש Chevron התעכבה לעזוב לחלוטין.

ואולי יש לשוב לזכור, בשלב הזה, את הרגע שהפך לפופולרי בעיתונות העולמית תוך התשדורת של הנשיא טראמפ ומספר משריו עם נציגי תעשיית הנפט בארצות הברית, כאשר הוא הורים לדבר על כך, ומזכיר הממשלה שלו מרקו רוביו, בצורה מפתיעה, נתן לו פתק שבו כתוב "ש Chevron", כדי להאיץ במו על נושא החברה, מה שעשה לנשיא טראמפ לקרוא את ההודעה בקול רם, שגרם למוזיקאים להצר מהנעשה.

ובכלל, מול הקטסטרופה של הנשיא טראמפ, ניתן לומר שהגעה להסכם בענייני הנפט בין הצדדים האמריקאיים ווונצואלים הפכה לצורך חיוני, כאשר ההשתרשות של הייצור הוונצואלי למפעלי הזיקוק האמריקאיים, שמחזיקים רק את יכולת קטנה ביותר כדי לשאוב אותו, שלא לדבר על קרבתם הגאוגרפית בהשוואה לחבר הסיני, הפכה ל"רע שאין ברירה"; עם זאת, ההתמודדות הגדולה נשארת על המחיר שמוערך שצד הוונצואלי יכול לקבל מההסכם הזה.