בית רפעתה אלטחאווי במצרים... מסע בזיכרון ההשכלה

סאדא ניוז - ברגע מכריע בהיסטוריה המודרנית של מצרים, ובראשית פרויקט מוחמד עלי פאשה לבניית המדינה, יצאה בשנת 1826 המשלחת החינוכית הראשונה לצרפת, כללה 44 תלמידים, ביניהם צעיר מקהילת אלזרי שלא נשלח ללמוד אלא להיות אימאם ומדריך דתי לחברי המשלחת.

אך השייך מאוד במהרה הפך להיות המחשבה המובילה שלה, והוא רפעתה רפאת אלטחאווי שלא עבר את גיל 24 כאשר עזב לפריז בהמלצה של מורהו חסן העטאר, שייח' אלאזהר מאוחר יותר, למשימה זו.

שם, לא הסתפק אלטחאווי בתפקיד של אימאם, אלא התערבב בעולם המחשבה האירופי; למד צרפתית, קרא בפילוסופיה, במדעים ובספרות, והחל להסתכל על הציוויליזציה המערבית בעין משווה ולא חיקוייה, כך שסיכם מרעיון שלא יפגע בזהותו. לאחר מכן חזר השייך רפעתה למצרים בשנת 1831 כאשר הוא נשא בתפיסה השכלתית שעיצבה את גרעין התחייה המדעית והתרבותית במדינה.

וליצור גשר בין מזרח למערב, הקים אלטחאווי בשנת 1835 את בית ספר לשפות, וסייע בערבית של המדעים והקמת גרעין של הקולג'ים המודרניים. בנוסף, בשנת 1842 לקח על עצמו את עריכת עיתון "המאורעות המצריות", מחדש את הכתיבה שלה ומפתח את התוכן שלה,成为现代阿拉伯报业的先锋。在1870，与阿里巴沙穆巴拉克一起创立了《学校的花园》杂志，融合了文学、科学和政治。

פתיחות למדעים המודרניים

רפעתה רפאת אלטחאווי נולד ב-15 באוקטובר 1801 בעיר אלטחא במצרים, למשפחה מהאשרף, ושמר את הקוראן ולמד את השפה והתחביר מאז ילדותו. לאחר מותו של אביו, התקבל לאלזהר בגיל שש עשרה ולמד אצל השייך חסן שכוון אותו מאוחר יותר לפתיחה למדע המודרני.

הוא לא היה רק מתרגם, אלא היה פילוסוף ומהנדס פרויקט לאומי ראה במדע את הדרך לפדיון, ובאישה שותפה לידע, כשהוא קרא לחינוך שלה בספרו "המדריך הנאמן לבנות ובנים", וגם התפרסם בכך שהוא קידם את האנושיות כאשר בתנאי נישואיו בשנת 1840 ציין שאינו מתכוון לקחת אישה נוספת או להחזיק בעברת עבדה, והסכים לשמור על עצמאותה בהתאם לכך.

היה אלטחאווי אחד הראשונים שקראו לצורך בשמירה על הממצאים המצריים ושמירה עליהם מהשוד וההרס, הבנה שלו לערכם התרבותי וההיסטורי. כתב ומזהיר מהזנחה או מכירה לזרים, וטען שהממצאים אינם סלעים שקטים, אלא ראיות על זהות האומה ושורשיה, והציע לאסוף אותם ולארגן אותם במוזיאונים לאומיים.

בית אלטחאווי.. זיכרון רעיוני

הרחק מהשורות הרגילות שנכתבו על חייו של אלטחאווי, ומעשיו, ויצירותיו, ותרגומיו שהניחו ספרי ביוגרפיה וסיפורים, נניח את העט לרגע, ונחזור היכן שהכל התחיל... לטחאה, העיר השקטה בדרום מצרים, שבהם נולד מהלך ההשכלה המדעית והחינוכית והתרבות.

הבית הידוע בשם בית רפעתה אלטחאווי לא נבנה על ידו, אלא נבנה על ידי נכדו מוחמד בדוי בכ רפעת אלטחאווי לאחר זמן ארוך ממותו, כך שיהיה מקום משפחה ומורשת לזכרו, ולאחר מכן נפתח והשתנה כדי להפוך לבית המשפחה ולספריה תרבותית לשאת את שמו, ושומרת על חלק מהמורשת המחשבתית והחומרית שלו.

אומר عمر פתיח מוחמד בדוי רפעת אלטחאווי, אחד מנכדיו, בהצהרות מיוחדות לאל-ג'זירה נה בעדינו: "סבא שלי מוחמד בדוי בכ בנה את הבית לפני יותר מ-100 שנים לזכר רפעתה, ושיהיה בית המשפחה וזיכרון חי של רעיונותיו". והוא מוסיף: "והגינה האחורית מכילה תמרים, יסמין וריחן, כאילו ריחם שומר עדיין על רוח הסבא שלי המאיר".

בנוסף, הבית ממוקם ברחוב בורסאיד הראשי, בתחום של כ-2000 מטרים רבועים, וכולל שתי קומות מעל 3 פינות, והפנל המטפח אותו עוטר בפקיד עץ מדהים שמבצע עליו סגנון אדריכלות ייחודי.

מאשש عمر שהבית היה יעד קבוע של משלחות זרות ודיפלומטים במיוחד צרפתיים שביקרו בטחאה להכיר בעומק הקשרים שהקשרו את צרפת עם אלטחאווי מאז המשלחת הראשונה שלו. מאחורי הדלת הראשית עומדים שני אריות ממרמור איטלקי שהעניק מלך איטליה לאחד מנכדיו, עלי פאשה רפעת.

אוספים מספרים את הסיפור

מוסיף נכדו של אלטחאווי שאחת החדרים מכילה תמונה מפורסמת ונדירה של אלטחאווי ששומר המוזיאון הצרפתי הלובר עית בה את הגרסה המקורית שלה, לצד כספת אירופית שנוצרת בשנת 1855 ששמרה על מסמכים נדירים ביניהם תעודת נישואיו בשנת 1840. וגם יש "קונסול" צרפתי עתיק בן יותר מ-170 שנים ושעון קיר מין המאה ה-19 שהפסק את מחוגיו כמו אם עמד בכבוד לבעל הבית.

והוסיף שאב הרבה תמונות נדירות מצויה על קירות כמה מהחדרים, ביניהם תמונה מפורסמת של רפעתה עם רֵעֵיו במשלחת המצרית לפריז, שמוכיחה את האנרגיה הראשונה של התחייה. וב-29 במאי 1958 פתח נכדו פתיח רפעת את הספריה ששולבה בשם שלו בתוך הבית לזכר 85 שנים ממותו, כדי להכיל אלפי ספרים ומסמכים, לפני שהם הועברו מאוחר יותר לספריית אלרפאי בסוהאג.

נצח שמו וסמל

במחוז סוהאג מפוזרים סמלים רבים לנצח רפעתה, ביניהם ספריה וכיכר הנושאים את שמו בעיר סוהאג, ושתי בתי ספר ורחוב בשם שלו בטחאה, בנוסף ל-4 פסלים שלו: אחד בפנינה של אוניברסיטת סוהאג הישנה, ו-3 בעיר טחאה בכיכר תחנת הרכבת ופתחי העיר.

זכרו של רפעת אלטחאווי נשאר חי במחשבת התושבים במצרים כולה, לא רק כדובר או פקיד ברשות מוחמד עלי, אלא גם כראשון המחשבה שהחיבור את מזרח למערב בעט ובמחשבה, והוכיח להתחייה מתארחת מן השכל, שכמה עולה על גשרים באמצעות המדע אל העתיד.

נפטר רפעת אלטחאווי בקהיר ביום 27 במאי 1873, בגיל 72, לאחר שהשאיר חותם רעיוני ותרבותי שלא ניתן להעריך אותו. הוא לא היה רק מתרגם או מדען, אלא היה מהנדס של קשר ראוי מוקדם, ששם אותו בבנייה של גשרים בין הציוויליזציה האסלאמית לבין המודרניות האירופית.