"טראמפ והשכתוב של הגאוגרפיה".. כותרת מושב שגיבש גיאוגרפים בצרפת

סדה ניוז - בעיר סן-דייו דה פור הצרפתית, שם הוחלט לפני 5 מאות להעניק את השם "אמריקה" לעולם החדש, התכנסו בימים האחרונים מדעני הגיאוגרפיה כדי להביט בתדהמה ובדאגה בראש אותו יבשת רחוקה, דונלד טראמפ, בתור מקרה שמגיע לו מחקר, תופעה "מרהיבה" ו"נוראית" גם יחד.

שמו של הנשיא האמריקאי נשמע באופן קבוע במסדרונות הפסטיבל הבינלאומי לגיאוגרפיה, שהוקדש השנה לנושא "השלטון". בדמותו ובמדיניותו של טראמפ מוצאים אותם מומחים התגלמות חיה של שינויים בכוח בעידן שלנו, וכיצד אדם אחד יכול לשכתב את המפות, לא בעט, אלא במילים וברצון פוליטי טהור.

"אדון הדיסטופיה"

דאגה זו מתעדפת לפחד ישיר אצל מומחים אחרים. אן לור אמילן שארי, גיאוגרפית באוניברסיטת גרנובל-אלפים, מתארת את טראמפ בתור "המומחה לדיסטופיה. הוא משיג כל מה שחשבנו שיבוא מסיפורי פנטזיה". היא מוסיפה: "יש לו את האומץ והכוח לבצע הפיכה רדיקלית בעולם החוק ולמוכיח שהמציאות הפכה למציאות שלנו".

המומחית לגבולות מסבירה שטראמפ אינו לבד בגישה זו, שכן "פוטין עשה את זה באמצעות נשק, והסינים עושים את זה באמצעות ההשקעות שלהם, אבל מה שמעניק לטראמפ את היכולת לברוח מכל שיקולים, הוא שהוא פשוט אומר את זה. וזהו העניין המרהיב". מבחינתה, "הגבולות קיימים בכל מקום, הם מצויים היכן שהכוח רוצה לצייר אותם", מה שנראה בבירור בפעולות שמבצעת רשות ההגירה והגירוש האמריקנית (ICE) כדי לבצע את תוכנית הגירוש ההמונית של המהגרים.

"שכתוב המפה"

פרדריק ז'ירו, מומחה לשמות מקומות מאוניברסיטת ג'נבה, מגלה שהוא קיבל זרם של בקשות להבהרה כאשר טראמפ, מאז שובו לבית הלבן, החל להחליף שמות של אתרים גיאוגרפיים בהחלטות נשיאותיות.

בהחלטתו, חזר הר בשם "דנאלי", הנקודה הגבוהה ביותר בארצות הברית שהקפיצה את שמה בשפה מקומית באלסקה, לשאת את השם "הר מקינלי", על שם נשיא מהמאה ה-19 שהפך לחביב טראמפ. הוא אף הנחה להחליף את שמו של מפרץ מקסיקו, שהוקנה בשפה מתקופת טרום הקולוניה, למפרץ אמריקה, ומאיים להטיל עונשים על מי שיסרב להשתמש בשם החדש.

ז'ירו מתייחס לגישה הזו ואומר: "זה מפחיד, כי יש בזה את הממד הקשור באמונה עליונות הגזע הלבן, שסותרת את ההתחייבויות הבינלאומיות, ובפרט את יעדים של הפיתוח בר קיימא, שמעודדים שילוב של שפות מיעוטים וידע מקורי".

בדוגמה אחרת, ז'ירו מציין כי דברי טראמפ על המרה של רצועת עזה ההרוסה בעקבות המלחמה ל"ריביירה של המזרח התיכון", בעצם מייצגת ניסיון להחליף שם כנעני ישן על פני אלפי שנים בשם אירופי, בתהליך של מחיקה תרבותית והיסטורית.

סיום עידן הרב-תרבותיות

לורנס נרדון, שחוקרת את ארצות הברית במכון הצרפתי ליחסים בינלאומיים, סבורה כי מה שאנו עדים לו הוא מעבר לפוליטיקות אינדיבידואליות. היא אומרת: "מה שאנו עדים לו, מה שמעורר פליאה, הוא סיום עידן, סיום עידן הרב-תרבותיות" שמבוסס על שיתוף פעולה, חוק בינלאומי ומוסדות כמו האומות המאוחדות.

היא מוסיפה שהנוף "מזווית ראייה של מדע הפוליטיקה, הוא מרגש לחלוטין", אך היא לא מסתירה את דאגתה הרבה, ואומרת: "נשארתי אופטימית לגבי יכולת המערכת האמריקאית לשרוד, אך אני רואה באופן אישי שהמהלך הוא נורא", ומצביעה על ההתקפות של הממשל על האוניברסיטאות, מדינת החוק והתקשורת.

על אף התמונה הקודרת הזו, עדיין קיימות כיסים של התנגדות. פרדריק ז'ירו מסביר כי בניגוד לענקי הטכנולוגיה כמו "גוגל מפס" ו"אפל פלנז" שביצעו את פקודות טראמפ, "יש פלטפורמות שיתופיות שמבצעות תפקיד של התנגדות, ומותקפות בעקבות כך". הוא מזכיר את "ויקיפדיה כמובן, ובתחום המפות, את OpenStreetMap", בניסיון להדגיש כי הקרב על שרטוט המציאות וטיפולה נמשך, גם מול אנשי העולם החזקים ביותר.