חולשת "הנהרות המעופפים" באמזונס מגבירה את בצורת

סעדה ניוז - הבצורת גרמה לייבוש היבולים בפרו, ואש פגעה ביערות האמזונס, ובסדות האנרגיה ההידרו-חשמלית באקוודור נתקלות בקשיים לשמור על החשמל עם יובש הנהרות. מדענים טוענים שהסיבה עשויה להיות במרומי יערות הגשם, שם "הנהרות המעופפים" הבלתי נראים נושאים גשמים מהאוקיינוס האטלנטי דרך אמריקה הדרומית.

והזהרה חדשה מזהירה כי כריתת היערות הממושכת מפריעה לזרימת המים, ומצביעה על כך שאובדן מתמשך של עצים יגביר את הבצורת בדרום-מערב האמזונס, ועלול להוביל בסופו של דבר לשינוי האזור מיערות גשם לסוואנה היותר יבשה, כלומר שהאזור יהפוך לאדמות עשב המכילות מספר הרבה פחות של עצים.

ומדגיש מאט וינר, חוקר בכיר בפרויקט ניטור יערות האנדים של ארגון "שימור האמזונס", אשר שותף לניתוח: "אלו הן הכוחות שמייצרים ותומכים ביערות הגשם של האמזונס כיום, אם תפר את המשאבה הזו על ידי כריתת הרבה מיער, הגשמים יפסיקו להגיע למקום שבו הם נחוצים".

מהם הנהרות המעופפים?

הנהרות המעופפים מוכרים כזרים אוויריים רחבים הנושאים כמויות אדירות של אדי מים דרך האוקיינוס, רוב הגשמים באמזונס נופלים מעל האוקיינוס האטלנטי, והאוויר הלח דוחף פנימה כתוצאה מרוחות קבועות הנושבות מערבה לאורך קו המשווה, הנודעות כרוחות מסחריות. היער פועל אז כמו משאבה, שעושה העברה יעילה של מים אלפי מיילים מערבה, בזמן שהעצים סופגים אותו, ואז מחזירים אותו לאוויר.

מדען האקלים הברזילאי קרלוס נוברי היה בין הראשונים שחישבו את כמות אדי המים שמגיעה מהאוקיינוס האטלנטי ותעבור דרך אגן האמזונס ומחוצה לו.

הוא ועמיתיו ניסחו את המונח "הנהרות המעופפים" בכינוס מדעי בשנת 2006, והעניין בנושא גבר עם האזהרות של המדענים כי חולשת הנהרות עשויה להוביל את האמזונס לנקודת מפנה שבה יערות הגשם יהפכו לסוואנה.

האמזונס, עם כ-400 מיליארד עצי יערה, הוא מאגר אדיר של פחמן דו-חמצני התורם במידה רבה להתחממות הגלובלית, ושינוי זה עלול להרוס את החיים הברבוליים ואת הקהילות המקומיות, מאיים על החקלאות, על אספקת המים ועל יציבות האקלים באזורים רחוקים הרבה יותר מהאזור.

סימני אזהרה רציניים

הניתוח מצא כי דרום פרו וצפון בוליביה מצויים בסיכון מיוחד, שכן במהלך עונת הבצורת, זרמי המים זורמים דרך דרום ברזיל לפני שהם מגיעים להררי האנדים, שם לשם חודרים היקף כריתת היערות.

אובדן העצים מוביל לירידה באדי המים המועברים מערבה, מה שמגביר את הסיכון לבצורת באזורים המוגנים המפורסמים כמו פארק מנוא הלאומי בפרו.

אמר וינר: "פרו יכולה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי להגן על מקום כמו מנוא, אבל אם ממשיך חיסול משאבי המים בברזיל, ייתכן שהגשמים הנדרשים לא יבואו בכלל".

בעצמו, מאשר קרלוס נוברי שעד 50% מהגשמים במערב האמזונס בקרבת הרי האנדים תלויים בהנהרות המעופפים.

ומרקום קורין פרייזנדורפ, מנהלת המדעים בארגון שימור האמזונס, הממוקם בקוסקו שבפרו, אומרת שהשנים האחרונות היו היבשות ביותר אי פעם באזור האמזונס.

והיא מצביעה על כך ש"הלוחות הסביבתיים שבהם משתמשות הקהילות המקומיות, מועדים לגידול, לדייג ולהתרבות של בעלי חיים הפכו להיות לא מסונכרנים יותר ויותר, דבר שישפיע על חייהם הרבה יותר ממה שכבר משפיע עליהם שינוי האקלים".

החוקרים מצאו שדפוסי גשמים תלויים בזמן ובמקום מעבר הנהרות המעופפים לאגן. בעונת הקיץ, דרכם הצפונית בולטים בעיקר מעל יערות הבתוליים בגיאנה, סורינאם וצפון ברזיל, מה ששומר על כוח המערכת.

אך בעונת הבצורת, כאשר היערות כבר נמצאים תחת לחץ ממנעמי החום, הנהרות המעופפים חוצים את דרום ברזיל, שם פרוסות חזיתות כריתת היערות לאורך הכבישים והחוות, וכמות העצים שעוזרים להעביר לחות הולכת ומתקטנת.

ואומר וינר: "במהלך חודשים יבשים, כאשר היער זקוק למים יותר מכל, הנהרות המעופפים נחשפים להפרעה הרבה ביותר".

דיון נקודת המפנה

שנים רבות, הזהירו מדענים על הנטייה של יערות האמזונס לכיוון הסוואנה, ואומר וינר: "זה לא קריסה אחת בבת אחת, כמה אזורים, כמו דרום-מערב האמזונס, יותר חשופים להשפעה ויהיו הראשונים שנפגעים, ואנו כבר רואים סימנים מוקדמים של ירידה בגשמים בכיוון הרוח באזורים שבהם ישנה כריתת יערות".

כמו כן, טוען קרלוס נוברי כי הסיכונים רציניים, כי היערות האמזוניים כבר איבדו כ-17% מכיסוי שלהם, רובו בגלל כריתת עצים לצורך רועים ומטעי סויה, והמינים האקולוגיים הללו מחזירים לכמות רבה פחות מאוד של מים.

הוא מציין שהעונה היבשה כיום ארוכה ב-5 שבועות ממה שהייתה לפני 45 שנה, עם ירידה בגשמים של 20 ל-30%, ואם כריתת היערות תעבור 20 עד 25%, והטמפרטורה תגיע לשניים מעלות צלזיוס, לא יהיה שום דרך למנוע מהאמזונס להגיע לנקודת אל-חזור".

ואומרים החוקרים כי הגנה על יערות בריאות ותמיכה בזכויות הקרקע של הקהילות המקומיות ושיקום האזורים שהוסרו מהם היערות הן הדרכים הברורות ביותר להתקדם לשיקום האיזון של יערות האמזונס ותפקידם החיוני בארגון האקלים של הפלנטה.