בין הדיפלומטיה להתנגדות עממית: איך רואים הפלסטינים את הדרך היעילה ביותר להשגת זכויות ולשלום?

מחבר: נביל קוקאלי

המבוא

תוצאות סקר של המרכז הפלסטיני לסקרים חושפות מגמה פלסטינית ברורה לתת לעבודה הפוליטית, לדיפלומטיה ולהתנגדות עממית לא אלימה תפקיד מרכזי בהגנת זכויות פלסטיניות ובקבלת תמיכה בינלאומית.

מגמה זו אינה נוגעת לוויתור על המטרות הלאומיות או להסכמה להמשך הכיבוש, אלא משקפת הערכה מעשית של הכלים היכולים להניב תוצאות פוליטיות, להגן על החברה ולשמר את הלגיטימיות של העניין הפלסטיני מול העולם.

עם זאת, לא ניתן לקרוא את התוצאות הללו מבלי לקחת בחשבון את המציאות הפוליטית. שלום לא נרקם על ידי צד אחד, ולא ניתן לדרוש מהפלסטינים לבחור בכלים לא אלימים ודיפלומטיים בזמן שברקע נמשכות מדיניות וצעדים שמחלישים את האמון ביעילותם, כמו ההתפשטות ההתנחלותית, אלימות המתנחלים, החזקת כספי המועצה האזורית, אספקת דלק, והצעדים שמעוררים מתיחות בהר הבית, ועונשים נרחבים שעשויים לחרוג מהאחריות האישית.

מכאן, המאמר מתמקד במה שאומרות המספרים, ומשתמש בכמה מציאות פוליטיות כדי להסביר אותן בקצרה, מבלי שהמציאוּת הללו תהפוך לנושא עצמאי מהסקר.

הגנה על אזרחים היא חלק מכוחו של העניין הפלסטיני

74.8% מהנחקרים אמרו כי פגיעות באזרחים מכל צד עשויות במידה רבה או מסוימת להוביל לירידת התמיכה הבינלאומית למאמצי שלום ויציבות. אחוז זה היה מפולג בין 51.5% שראו שהשפעתן גדולה, ו-23.3% שאמרו שהיא משפיעה במידה מסוימת.

מנגד, 12.9% חשבו שהשפעת פגיעות באזרחים מוגבלת, ו-9.7% אמרו שזה לא משפיע, בעוד ש-2.6% לא ציינו עמדה.

תוצאה זו חושפת הבנה שהצדק של הדרישות הפלסטיניות אינו מספיק כדי לזכות בתמיכה ציבורית בינלאומית; הדרך בה משתמשים, והמחויבות להגן על אזרחים, והיכולת להציג מסר עקבי עם החוק והזכויות האנושיות, משפיעים גם על התמונה של העניין ועל יכולתם לזכות בתמיכה פוליטית ולטינית.

וזה לא אומר להתעלם מהכיבוש או לוותר על זכויות הפלסטינים להיאבק בו באמצעות הכלים המותרים על ידי החוק הבינלאומי. אלא אומר להבחין בין ההתנגדות לכיבוש לבין סיכון אזרחים, ולחזק שהגנה על אזרחים לא צריכה להיות סלקטיבית; כך שסירוב לפגוע באזרח ישראלי צריך להתלוות לרצון ברור לדחות את הרצח של אזרח פלסטיני, אלימות המתנחלים, מבצעים צבאיים ועונש קולקטיבי.

תקרית של העיר תֵל, מערבית לשכם, מדגימה את החשיבות של עיקרון זה; כניסת קבוצה של מתנחלים לא מתואמת לאזור פלסטיני הפכה לעימות קטלני שהוביל למותו של פלסטיני וישראלים ולפציעת אחרים. לאחר התקרית, ננקטו צעדים עונשיים, בליווי דאגות מהתקפות נקמה והמשך התקפות המתנחלים על אזרחים פלסטינים ורכושם ללא חשבון.

בעקבות האירועים והעימותים שפקדו את העיר, ממשלת ישראל הודיעה על צעדים מחמירים ועונשיים בגדה, שכללו הריסת בתים, הרחבת הפעולות הצבאיות, והאצת הפעילות ההתנחלותית. תקרית זו מבטאת את הצורך למנוע חיכוכים לא מבוקרים, ולבצע חקירה עצמאית ושקופה לקביעת אחריות אישית, ולדחות נקמה ועונש קולקטיבי, ולהבטיח שימוע על כל ההפרות.