המכון מאס מציג את תוצאות שלוש מסמכי מדיניות על סדרי העדיפויות של שיקום ושיקום בעזה

כלכלה סדנאוז - המכון הפלסטיני למחקר מדיניות כלכלית (מאס) ערך סדנה להצגת ודון על תוצאות שלוש מסמכי מדיניות, בצורה פיזית במשרדי המכון ובאמצעות טכנולוגיית זום. בישיבה השתתפו ד"ר סמח חמד, שרת הפיתוח החברתי, ד"ר פראס מלחם, מנהל המכון, ד"ר רבח מראר, יו"ר ועדת הבחירה הלאומית לחינוך והכשרה מקצועית וטכנולוגית ומחבר המסמכים, מהנדסת וסאם נחל, מנהלת הבניינים במשרד החינוך וההשכלה הגבוהה, וד"ר סאמיה אלבתמה, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת ביר זית, בנוסף למומחים ובעלי עניין נוספים, והנחה את המפגש ד"ר סמח חלעק אשר הודה לקרן הערבית לפיתוח כלכלי וחברתי על תמיכתה בהוצאה לפועל של מסמכים אלה. 

בתחילת המפגש, בירך המנהל הכללי של מכון מאס את המשתתפים, וציין את העניין של הממשלה הפלסטינית בתיק העזתי ובשיקום, ואת מחויבותה לעקוב אחר האתגרים והצרכים הקשורים לשלב זה. כמו כן, הוא ציין את העניין של המכון בתיק זה ותפקידו בתמורה בדיונים ובמאמצים מחקריים הקשורים לשיקום ושיקום. 

במהלך הצגת המסמכים, ציין החוקר מראר כי המסמך הראשון עוסק ב"חיזוק הגישה לשירותים חברתיים בסיסיים (בריאות וחינוך) למשפחות פלסטיניות בעזה לאחר מלחמת אוקטובר 2023". הוא הבהיר כי המסמך מציג את היקף האתגרים המונחים בפני המערכות הבריאותיות והחינוכיות, ואת ההשלכות של קריסת השירותים הבסיסיים על קבוצות פגיעות יותר, במיוחד ילדים, נשים, קשישים ואנשים עם מוגבלויות. המסמך קורא לאימוץ סדרת מדיניות והתערבויות דחופות לחיזוק הגישה לשירותים חברתיים בסיסיים, כשבעיקר בתחום החינוך, יש צורך לפתח תוכניות חינוך במצבי חירום, להקים בתי ספר זמניים, ולספק תמיכה נפשית וחברתית לתלמידים ולמורים. בתחום הבריאות, יש חשיבות להקים בתי חולים שדה, לחזק את שירותי הבריאות הראשוניים, ולהבטיח את זמינותם של תרופות וציוד רפואי בסיסי. כמו כן, המסמך מדגיש את הצורך לחזק את תפקיד הקהילה הבינלאומית והארגונים ההומניטריים בתמיכת תיקי השיקום, בשיפור הביטחון התזונתי, ובספק רשתות הגנה חברתיות לקבוצות שנפגעות ביותר.

המסמך השני עוסק בנושא "חיזוק הגישה לשירותי תשתיות קריטיות (דיור ומחסה, חשמל, מים) למשפחות פלסטיניות בעזה לאחר מלחמת אוקטובר 2023". המסמך מדגיש את האתגרים המשמעותיים שמול אותן משפחות פלסטיניות עקב הריסת יחידות הדיור, המשבר המתמשך של העקירה, והקריסה כמעט המוחלטת של שירותי האנרגיה והמים, והשפעותיהן ההומניטריות, בריאותיות וכלכליות הנרחבות. מראר הסביר כי המסמך מציע סדרת מדיניות והתערבויות על מנת להתמודד עם המשבר ההומניטרי ולחזק את הגישה לשירותי תשתיות בסיסיים. ההתערבויות כוללות פיתוח תוכניות דיור חירום ושיקום, הרחבת השימוש במקורות אנרגיה מתחדשת, במיוחד אנרגיה סולארית, להבטחת חשמל, בנוסף ליישום תוכניות דחופות לשיקום רשתות המים והביוב ולשיפור ניהול המשאבים המימיים. כמו כן, המסמך מדגיש את חשיבות שיתוף הפעולה בין הממשלה הפלסטינית, הקהילה הבינלאומית, המגזר הפרטי והקהילה המקומית להבטחת תגובה הומניטרית אפקטיבית וברת קיימא, מה שיתרום לשיקום התשתיות ולחיזוק יכולת הקהילה בעזה לעמוד ולשוב אל חייהם לאחר המלחמה.

כאשר המסמך השלישי דן ב"חיזוק הביטחון התזונתי למשפחות פלסטיניות בעזה: האתגרים והתגובות בשלב שלאחר מלחמת אוקטובר 2023", והמסמך מתבסס על גישה ניתוחית כוללת לביטחון תזונתי, המתמקדת בארבעת ממדיו: זמינות המזון, הכניסה אליו מבחינה כלכלית ופיזית, השימוש בו מבחינת תזונה, ויציבות ממדים אלה לאורך זמן. המסמך מראה כי חוסר הביטחון התזונתי בעזה הפך למשבר מבני הקשור להגבלות על תנועת המזון ורשתות האספקה, דבר שמחייב את המשפחות לאמץ אסטרטגיות הישרדות כפויות. כמו כן, המסמך מציע מפת דרכים למדיניות לחיזוק הביטחון התזונתי בעזה, המבוססת על שלושה שלבים משלימים: תגובה הומניטרית דחופה למניעת החמרת הרעב, שיקום המגזר החקלאי ושרשרות הערך המזוני, ובניית מערכת תזונתית העמידה והבר קיימא יותר. המסמך מדגיש כי השגת הביטחון התזונתי בעזה דורשת בנוסף להתערבויות הומניטריות ופיתוח, להפסיק את ההגבלות על תנועת המזון והקלטות הייצור, ולשוב לשלב את הכלכלה בעזה במעגל הפלסטיני והאזורי, מה שיבטיח כניסה שווה וברת קיימא למזון ויחזק את יכולת הקהילה לעמוד ולשוב אל חייה לאחר עלייה בדליקות.

לדבריה, תודה שרת הפיתוח החברתי ד"ר סמח חמד למכון (מאס) על האירוח והאופציה להציג את ההתייחסות הזו, והדגישה שכל מאמץ לשיקום אינו יכול להתחיל מבלי לעצור את האסון ההומניטרי המתמשך בעזה, ואת הצורך לטפל בצרכים ההומניטריים הדחופים של האוכלוסייה. היא הצביעה על חשיבות שיקום המבנה המוסדי בעזה, ולהבטיח את השבת השירותים הבסיסיים, והסבירה כי הממשלה הפלסטינית מבצעת מאמצים יומיים במסגרת תוכניות ותוכניות שמטרתן להתמודד עם האתגרים הנוכחיים.  אך מנגד, המשך הפצצות וההרס וחזרה להשגת בתים שחלקם נותרה, מגביר את הצורך ההומניטרי ופיתוח.

השרה אף ציינה כי מחירי המצרכים בעזה הגיעו לרמות הגבוהות ביותר במזרח התיכון, מה שמשקף את גובה המשבר הכלכלי והלחצים הכלכליים שהאוכלוסייה נתונה להם. היא הדגישה כי הממשלה הפלסטינית הכינה תוכניות מפורטות מבוססות על תוכניות ומיזמים משולבים וכוללים, קוראת לכל המוסדות והארגונים הפועלים לאחד את המאמצים ולעבוד במסגרת אחת, המשלבת בין מסלול העזרה למסלול הפיתוח, מה שמבטיח תגובה אפקטיבית וברת קיימא לצרכים ההולכים ומתרבים. בהקשר של הגנה חברתית, השרה הדגישה חשיבות בהספקת מקומות עבודה כדרך להקל על הלחצים המופעלים על תוכניות הפיתוח החברתי.

מהנדסת וסאם נחל ציינה כי תחום החינוך הוא אחד התחומים הנפגעים ביותר בעזה, והסבירה כי כ-40% מהבניינים החינוכיים פעלו לפני המלחמה בשיטת הדו-משמרות, מה שמשקף את גובה הצורך ההולך ומתרקם לחלל חינוכי בימינו. היא הוסיפה כי מאחורי רבים מהחניות ונכסים של בתי הספר הפכו למקומות למקלטים, מה שהשפיע על יכולתם לספק שירותי חינוך. היום קיימות כ-750 נקודות חינוך בעזה על מנת לענות על חלק מהצרכים החינוכיים ההולכים ומתרבים.

גם ד"ר סאמיה אלבתמה אישרה כי מה שקורה בעזה מהווה מקרה חריג שלא ניתן להשוות אותו בקלות עם ניסיונות אחרים, וציינה כי הפתרונות המוצעים לרוב מניחים חזרה הדרגתית למצב נורמלי, בזמן שהמציאות בשטח שונה בשל המשך פעולות ההרס. היא ציינה את המשך חוסר הביטחון התזונתי, והציגה שאלות בנוגע לאסטרטגיות ההתאמה הזמינות לעיתים קרובות בהקשרים הנוכחיים. בנוסף, היא פנתה לאתגרים של שיקום שטחים חקלאיים, תוך ציון גובה ההרס והסיבוכים הקשורים לפרק הפגיעות ולתיקון הזיהומים, מדגישות כי לחזרה לייצור החקלאי יש צורך להתמודד עם סוגיות אלו ולהשתמש בניסיונות של מדינות אחרות. 

באופן כללי, המייחסת את התרומות ההומניטריות, היא הדגישה חשיבות להדגיש תפקיד ההגבלות הישראליות על כניסת העזרה, כמו כן העלתה שאלות לגבי האפשרות להשתמש בטכניקות של חקלאות הידרופונית בעזה, לאור הצורך להתמודד עם אתגרים של זמינות מים, כולל התפלת מים מהים.