מפלסטין לג'נבה: ממשלת הבינה המלאכותית והגדרה מחדש של צדק דיגיטלי במערכת העולמית החדשה והבטחת השתתפות לשירות העם הפלסטיני

העולם עובר כיום רגע של שינוי מבני חסר תקדים, שאינו מוגבל רק להתפתחות הטכנולוגית במערכות הבינה המלאכותית, אלא גם משתרע על פני עיצוב מחדש של מבנה הכוח הידע. בזמן שהקהילה הבינלאומית דנה בג'נבה, במסגרת הדיאלוג הגלובלי של האומות המאוחדות על ממשלת הבינה המלאכותית (UN Global Dialogue on AI Governance), במציאות הטכנולוגיה הזו, למעשה אנו דנים במציאות של המערכת הידע העולמית (Global Knowledge Order), ומי שיש לו את היכולת לייצר, להנחות ולשלוט בזרמים שלה.

החלטת האומות המאוחדות 79/325 לא הייתה רק מנדט להקמת פלטפורמת דיאלוג, אלא הייתה הכרה בכך שהבינה המלאכותית הפכה לנושאת ממשלה עולמית רב-ממדית, בה משיקים טכנולוגיה עם משפט הבינלאומי זכויות האדם, פיתוח בר קיימא, ריבונות דיגיטלית, וצדק כלכלי.

מעמד פלסטין, אין אפשרות לנתק את הדיון הזה משאלה מרכזית:
מי שיש לו את הזכות לייצג את הזיכרון, הנתונים, והנרטיב בחלל הדיגיטלי העולמי?

הבינה המלאכותית הפכה כיום למערכת ליצירת משמעות (Meaning-Making System), ולא רק לכלי עיבוד נתונים. היא תלויה במודלים שפתיים גדולים (Large Language Models), ובסביבות נתוני הכשרה (Training Data Ecosystems), ובאלגוריתמים של סיווג ודירוג (Ranking & Recommendation Systems), שעושים יחד מה שניתן לכנות כארכיטקטורה אפיסטמית דיגיטלית (Digital Epistemic Architecture).

בהקשר זה, עולה סוגיית פלסטין לא רק כנושא פוליטי, אלא גם כנושא של ריבונות נתונים ונרטיב (Data & Narrative Sovereignty).

היעדר הייצוג ההוגן של הנרטיב הפלסטיני במאגרי הנתונים העולמיים, או הטייתו במודלים רב-לשוניים, מביא למה שניתן לתאר כהטיית תפיסה אלגוריתמית (Algorithmic Perception Bias), בה המערכות החכמות אינן משקפות את המציאות כפי שהיא, אלא כפי שהן הותאמנו לראות.

ומכאן, בניית ממשלה לאומית לנתונים (National Data Governance Frameworks) אינה אפשרות טכנולוגית, אלא הכרח אסטרטגי הנוגע ישירות לריבונות הדיגיטלית. זה כולל פיתוח:

תשתית לאומית לנתונים (National Data Infrastructure)

מאגרי נתונים אמינים רב תחומיים (Trusted Data Repositories)

סטנדרטים לאיכות ולייצוג הנתונים (Data Quality & Representational Standards)

מדיניות להגנת נתונים ופרטיות (Data Protection & Privacy Governance)

כמו כן, העולם כיום מתמודד עם אתגר מבני נוסף המתקיים בפער החישובי (Compute Divide), אשר משעתק את חוסר השוויון הגלובלי בהגעה ליכולות אימון מחשוב, תשתיות בענן, ומודלים מתקדמים. פער זה אינו פחות חמור מהפער הדיגיטלי המסורתי, אלא מייצג שכבה עמוקה יותר של אי-שוויון בכלכלה המלאכותית.

במקביל, ההנחיות הבינלאומיות העדכניות, כולל המגנה הגלובלית (Global Digital Compact) והמלצה של אונסק"ו בנושא אתיקה של הבינה המלאכותית (UNESCO Recommendation on the Ethics of AI), מדגישות עקרונות מרכזיים הכוללים:

בינה מלאכותית מבוססת זכויות האדם (Human Rights-Based AI)

שקיפות ואחריות אלגוריתמית (Algorithmic Transparency & Accountability)

פיקוח אנושי אפקטיבי (Human-in-the-Loop Governance)

צדק ואי-הפליה (Fairness & Non-Discrimination)

הכללה דיגיטלית ונגישות (Digital Inclusion & Accessibility by Design)

ובאמצעות ניסיון אישי מתמשך בהתמודדות עם אתגרים בריאותיים מוקדמים, איני מתייחס למונח "יכולת" כמצב קבוע, אלא כמקום שניתן לעצב מחדש באמצעות ידע, טכנולוגיה ומדיניות ציבורית. זכייתי בפעם השנייה ברציפות בפרס WSIS מהווה אישור לכך שהחדשנות הפלסטינית יכולה להשתלב בפלטפורמות עולמיות כאשר תנאים הוגנים למאמץ ולהגעה קיימים.

אבל האתגר האמיתי לא טמון בסיפורי הצלחה פרטיים, אלא בבניית מערכת חדשנות לאומית בבינה המלאכותית (National AI Innovation Ecosystem), שמתבצעת על בסיס אינטגרציה בין:

מדיניות ציבורית (Public Policy)

מחקר ופיתוח (Research & Development)

תשתיות דיגיטליות (Digital Infrastructure)

יזמות טכנולוגית (AI Entrepreneurship)

ממשלה אתית (Ethical Governance)

העתיד של הבינה המלאכותית כבר אינו מעוצב רק במעבדות או בחברות טכנולוגיות גדולות, אלא גם בחללי הממשלה הבינלאומית שקובעים את כללי המשחק, גבולות השימוש, סטנדרטים של בטיחות, ועקרונות אחריות.

ולכן, המונח בינה מלאכותית בטוחה, מאובטחת ואמינה (Safe, Secure and Trustworthy AI) כבר אינו סיסמא טכנולוגית, אלא הפך למסגרת משפטית ואתית עולמית הכוללת:

ניהול סיכונים (AI Risk Governance)

הערכות השפעה אלגוריתמית (Algorithmic Impact Assessments)

שקיפות ניתנת לביקורת (Auditable Transparency)

הגנה על זכויות יסוד בסביבות דיגיטליות (Digital Human Rights Protection)

פלסטין, בהקשר זה, אינה רואה את הבינה המלאכותית ככלי חיצוני, אלא כמרחב שצריך להיות חלק מהבניה הידע שלה. הנרטיב הפלסטיני כיום אינו רק בספרים או בתקשורת, אלא בנתונים, במודלים, באלגוריתמים ובמערכות חכמות שמייצרות ידע באופן עולמי.

ומכאן, ההשתתפות הפלסטינית במערכת דיאלוג עולמית זו אינה נוכחות סמלית, אלא תרומה להגדרת מחדש של צדק דיגיטלי ברמה הבינלאומית, שתשמור על כך שהטכנולוגיה לא תהפוך לכלי להפקת שוליות, אלא כאמצעי לחלוק הזדמנויות מחדש.

העולם עומד כיום בפני רגע יסוד לאמנה חברתית דיגיטלית חדשה, בה מתהווה מחדש הקשר בין אדם לטכנולוגיה על בסיס כבוד, שוויון, שקיפות וגיוון.

ולסיום, כל גישה לממשלת הבינה המלאכותית שמתעלמת מהפער הסטרוקטורלי בהגעה לנתונים, יכולות חישוביות, וייצוג נרטיבים לאומיים, אינה אלא שחזור של צורות לא מבוקרות של כוח בתלבושת טכנולוגית מודרנית. העולם לא מתמודד רק עם אתגר בפיתוח בינה מלאכותית מתקדמת יותר, אלא עם מבחן קרדינלי בנוגע למחויבותו להמיר את ההתקדמות הזו למערכת עולמית יותר הוגנת וצודקת. או שהבינה המלאכותית תהפוך לנקודת מעבר לדמוקרטיה של ידע, או שהיא תהפוך לאמצעי שמעמק את ההחזקה בה. ובין שני המסלולים הללו, יימדד הכנות של הקהילה הבינלאומית לא לפי מה שהיא מודיעה בדרך עקרונות, אלא במידת מה שהיא מבטיחה בפועל צדק בנתונים, ייצוג באלגוריתמים, ושוויון בהזדמנויות דיגיטליות לכל העמים ללא יוצא מן הכלל.