כיוון אסטרטגיה לאומית להתמודדות עם חטיפת הכנסות המיסים

מספר סוכנויות חדשות, כולל סוכנות רויטרס והעיתון הארץ, דיווחו על חדשות סותרות בנוגע לשיחות בין ארצות הברית לישראל להמיר חלק מהכנסות המיסים הכלואים בישראל ל"מועצת השלום" ברצועת עזה על מנת לממן את תוכניות הפעולה שלו שם. אם החדשות הללו נכונות, מדובר בהתפתחות דרמטית ובסיכון גבוה במיוחד בהקשר של חטיפת הכספים וזכויות העם הפלסטיני; שכן הכנסות המיסים הן מרכיב מרכזי בהכנסות הציבור בפלסטין, כשהן מהוות כ-(68%) מסך ההכנסות הציבוריות. כספים אלו אינם מתנה מארצות הברית או מישראל או מגורם אחר, אלא כספים פלסטיניים טהורים השייכים לקופת המדינה, ומייצגים מסים שמשלם האזרח הפלסטיני על סחורות ושירותים מיובאים מישראל או דרכה, ולכן אין לאף גורם, לא משנה מי הוא, זכות לפעול בהם בתנאים כלשהם.

בהקשר זה, יש להבהיר מספר עובדות בסיסיות. העובדה הראשונה היא שכנסות המיסים הן זכות טבעית של קופת המדינה הפלסטינית, והן כספים שנאספו מתוך מיסי האזרחים הפלסטינים, ואינן מתנה או תרומה מאף אחד, ואין לבדוק את השימוש בהם אלא רק הפלסטינים עצמם. ישראל גובה את הכספים הללו בהתאם לפרוטוקול כלכלי פריז המוסדר את הקשר הכלכלי בין הרשות הפלסטינית לישראל, בתמורה לעמלה מנהלית המוערכת ב-(3%), מבלי שיש לה זכות חוקית או פוליטית לפעול בכספים הללו.

לעומת זאת, העובדה השנייה היא שהרשות הפלסטינית, למרות החלטת "המועצה הביטחונית" הישראלית להחזיק בתקציבים לרצועת עזה מכספי המיסים החל מאוקטובר 2023, בסכום המוערך בכ-(275) מיליון שקל בחודש, המשיכה לשלם את התקציבים לרצועה, במיוחד משכורות העובדים בתחום החינוך, הבריאות, והרווחה ועוד. לפיכך, הכספים ההחזקות אינם סכומים המוקצים בעתיד לרצועת עזה, אלא הכנסות ציבוריות השייכות לכל העם הפלסטיני.

העובדה השלישית היא ש"מועצת השלום", מאז הקמתה, לא סיפקה צעדים מוחשיים בשיקום רצועת עזה או בהקלת סבל האזרחים, גם לא לקחה על עצמה תשלום משכורות לעובדים או נשאה בנטל התפעולי הבסיסי, בעוד שטבע מחויבויותיה העתידיות עדיין מעורפל ולא ברור.

כתוצאה מכך, כל העברה של חלק מכספי המיסים למועצה זו נחשבת להחמרת הלחצים הכלכליים על הפלסטינים, במטרה להשתיק את הזהות הפלסטינית ולמנוע מהעם הפלסטיני את זכויותיו הכספיות, במטרה להחליש את הרשות הפלסטינית ולהכניס את החברה הפלסטינית למצב של חיכוך פנימי. זהו מה שמצהיר בגלוי על כך שר האוצר הישראלי סמוטריץ', שהבהיר אתמול כי הוא יפעל למקד את "כל יעד כלכלי של הרשות הפלסטינית או אחר" במסגרת סמכויותיו.

כשהמצב הפוליטי בישראל וה"חום של הבחירות" נמשך, צפויים להחמיר צעדים ישראליים קיצוניים יותר כלפי הכלכלה הפלסטינית וכספי המיסים, בעיצומו של תחרות בין המפלגות הימניות הקיצוניות לצרף شعارי זכויות פלסטיניים, דבר המצריך פעולה פלסטינית מיידית ואי המתנה להטלת עובדות חדשות בשטח, במיוחד שהניסיון הראה שישראל ממהרת לקבוע מציאות פוליטית וכלכלית המערערת את הזהות הפלסטינית דרך הפן הכלכלי.

מכאן, עולה הצורך באסטרטגיה לאומית רחבה להגנת הזכויות הכספיות הפלסטיניות, שתנוהל על ידי הממשלה בשיתוף פעולה עם כל מרכיבי החברה הפלסטינית, כולל המפלגות הפוליטיות, המגזר הפרטי, המגזר הבנקאי, והארגונים האזרחיים, במטרה להתמודד עם חטיפת כספי המיסים, לצד גיוס תמיכה בינלאומית רחבה, במיוחד ממדינות שותפות ואחיות ואיחוד האירופי, כדי להפעיל לחץ למנוע כל צעדים המכוונים לכספי העם הפלסטיני.

ובסוף, האסטרטגיה הישראלית מתבהרת יום אחר יום בצורה ברורה יותר, והמטרה היא הכוונה הישראלית לנוכחות פלסטינית כללית, דבר שמשמעותו שהפתרונות الفردיים או החלקיים לא יהיו מספיקים להתמודד עם המשבר. לפיכך, ההתנגדות לניסיונות לחטוף את הכספים הפלסטיניים דורשת מאמצים קולקטיביים מגוונים, ובמיוחד יש לבחון מחדש את הקשר הכלכלי עם ישראל, ולנצל את הכיוונים הבינלאומיים, בפרט את הפסקאות שפורסמו על ידי צרפת וערב הסעודית, לדחוף לבחינה מחודשת של פרוטוקול פריז הכלכלי, ולקבוע מסגרת פיננסית חדשה ומנגנון יותר הוגן ושקוף להעברת כספי המיסים הפלסטיניים.