עולם ערבי בדרך לגסיסה

מחבר: إبراهيم أبراش

על אף כל מה שנאמר על כישלון הברית האמריקאית-ישראלית בהשגת כל מטרותיה האסטרטגיות בעולם הערבי, יש הישגים שהושגו על ידי ברית זו, בין אם בכוח צבאי ובין אם בקנוניות גלויות או סמויות, ובין החשובים שבהם:

ראשית: התקדמות בתוכנית לחלוקה ולביקוע של העולם הערבי; כאשר סוריה, עיראק, תימן, סודאן, סומליה, שטחי הרשות הפלסטינית וליביה מחולקים, ולבנון כמעט מחולקת, כלומר כשליש מהמדינות הערביות.

שנית: בתחום הנורמליזציה והקשרים עם וושינגטון, ישנן 5 מדינות שהנרמלו את יחסיהן עם ישראל: מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו, ו-3 מדינות בדרך לנירמול או "כמעט נורמליות": סודאן, עומאן וקטאר; בנוסף לנוכחות כוחות ובסיסים צבאיים אמריקאיים והסכמים ביטחוניים אסטרטגיים עם רוב המדינות הערביות. כל המדינות הערביות עברו את הקשר שלהן עם ישראל ממצב של סכסוך למצב של נורמליזציה או קיום משותף.

שלישית: שליטה על המשאבים של האזור, במיוחד על גז ונפט, וכמעט שליטה על המסדרונות הימיים האסטרטגיים בים האדום ובים הערבי: התבער, מיצר הורמוז, ותעלת סואץ.

רביעית: היעדר כל מערכות או תנועות פוליטיות פרוגרסיביות ומשחררות ערביות שאפשר להמר עליהן כדי להתמודד עם ההשפעה האמריקאית ועם כוחות המדינות השכנות - מלבד חיזבאללה בלבנון.

כל זאת באSignal danger that what was hoped to be an Arab world or a pan-Arab national project is in a state of fading and may become just a mirage if things continue as they are.