בין "אמריקה קודם" ל"נתניהו קודם"

את הסיסמה "אמריקה קודם" מעלה הנשיא האמריקאי טראמפ ככותרת לעצמאות ההחלטה האמריקאית ולהצבת האינטרסים הלאומיים מעל לכל שיקול, אך הנוף הפוליטי במזרח התיכון פותח דלת רחבה לתהיה לגבי עד כמה מתאימה הסיסמה הזו למציאות בפועל, כאשר כל מה שטראמפ אומר סותר את המציאות בשטח, שכן הוא ניהל מלחמה שפוגעת באינטרסים של כל מדינות העולם למען האינטרסים של נתניהו, השחיתות שלו ומעמדו הפוליטי לעתיד.

ובבהירות וברקע של דיון זה עומד ראש ממשלת ישראל נתניהו כאחת הדמויות הנוכחות והמשפיעות ביותר בנושאי המלחמה, ההסלמה האזורית, התיק האיראני והמו"מ, עד כדי כך שהרבה מהמפקחים שואלים שאלות לגבי טבע הקשר בין ההחלטה האמריקאית לברית האסטרטגית עם ישראל.

בהחזרתנו לדברי טראמפ בפני הכנסת ומה שאחריו בעת ההתבטאויות הציבוריות, הוא התייחס לתיק המשפטי של נתניהו, כאשר עלה עניין החסינות מהחוק הישראלי עבור נתניהו ושחיתותו והפחתת ההליכים המשפטיים נגדו.

כמו כן, דברי טראמפ, שבו הוא חזר ואישר בראיונות מאוחרים עמדות דומות, הפכו את הדיון הפוליטי והתקשורתי לנחוש סביב גבולות ההפרדה בין השיח הפוליטי האמריקאי מצד אחד ועצמאות מערכת המשפט בתוך ישראל מצד שני, וכיצד יש להבין את ההתערבות או ההערה בנוגע לתיקים משפטיים פנימיים של מדינה חברה.

דיון זה אינו מתמצה בביטויים בלבד אלא מתרחב לשאלה עמוקה ורגישה יותר:
האם ארצות הברית עדיין מנהלת את תיקי החוץ שלה בהתאם לעקרון "אמריקה קודם" במובנו המוסדי המחמיר? או שמא המסלולים המורכבים של האינטרסים והבריתות גורמים לכך שנראה שחלק מהתיקים מתקדמים בהתאם לעדיפות פוליטית הקשורה ישירות לדמויות בעלות השפעה באזור כמו נתניהו?

במהלך המו"מ בין ארצות הברית ואיראן בפקיסטן, התקשר ונס שש פעמים לטראמפ והמו"מ נמשך בצורה טבעית, וכאשר התקשר בפעם השביעית לנתניהו, נס פרש מהמו"מ וסירב לכלול את התיק הלבנוני במו"מ בהחלטת נתניהו, מה שמעיד כי ההחלטה של נתניהו היא הבסיס.

בנושאי המלחמה והמו"מ, במיוחד נוכח ההסלמה עם איראן, טווח השאלות סביב טבע קבלת ההחלטות ומהירות השינויים מתרחב, ואם ההחלטות האסטרטגיות נבנות במלואן בתוך המוסדות האמריקאיים או אם הן מושפעות לעומק על ידי רשת הבריתות האזוריות המורכבות, שכן ההחלטה על מלחמה נגד איראן והפרת החוק הבינלאומי התקבלה בין טראמפ לנתניהו ללא הסכמה אמריקאית וללא תאום עם נאט"ו וללא תאום עם מדינות המפרץ שהן זירת הקרב ובעלות הנפט ונושאות את כל ההפסדים.

ובסופו של דבר, השאלה הרגישה ביותר נשארת מונחת בפני הציבור:
האם "אמריקה קודם" עדיין מהווה עקרון מנהיגות אמיתי?
או שהמציאות הפוליטית משקפת יחסי כוחות שונים המובנים בשטח בצורה שונה לחלוטין?

נתניהו מבין שوقف המלחמה בלבנון עלול לפתוח את תיקיו והוא עלול להישפט בגלל תיקי השחיתות, מה שיכול להביא להפסדו בבחירות ולמעמדו הפוליטי העתידי, ולכן הוא מסמם ומסלים את הנושא הלבנוני ואינו כפוף להחלטה האמריקאית או אפילו הישראלית ומנסה לפתוח תיקים למדינות אחרות כמו האיום התורכי ולאחר מכן האיום המצרי, ואם אין אויב, הוא אולי ינסה ליצור אחד ולפתוח עימותים איתו כדי להישאר בשלטון.