הערבים ולימוד לקחים מהמלחמה על איראן

למרות שההסכם שהשיגה איראן היום 8 באפריל עם אמריקה במתווכנות פאקיסטנית הוא רק הפסקת אש זמנית, הוא אינו מצביע על סוף המלחמה שהתפשטה ואינה מלחמה אזורית בלבד, אלא נגעה לממדים גלובליים כתוצאה מהשלכותיה על הכלכלה העולמית, והיא הייתה רק סבב של סכסוך ומלחמה מתמשכים באזור עם ממדים אסטרטגיים עולמיים שהקדימו את התפתחות התיק הגרעיני האיראני ואפילו את הקמת משטר המולות, עם זאת, מה שהתרחש ישפיע על הערבים יותר מאחרים, במיוחד לאחר מה שקרה עם ערבוב הקלפים לאחר שהאיראנים תקפו מדינות המפרץ וירדן.

לא משנה מה יהיו התוצאות הסופיות של המלחמה שבהן נלחמו האיראנים באומץ, ולאחר שהצדדים במלחמה-הודיעו על ניצחונם בה בשתיקה של המדינות הערביות - ובפרט מדינות המפרץ - ולא הכריזו על עמדה ברורה, על הערבים ללמוד לקחים, והחשובים שבהם:

לקח ראשון: הבסיסים הצבאיים האמריקאיים והמערביים במדינות ערב לא הגנו על המדינות הללו, לא מאיראן ולא מאיומים אחרים, אלא הם קיימים כדי להגן על האינטרסים האמריקאיים וישראל.

לקח שני: הנורמליזציה עם ישראל לא הגנה על המדינות שמנאמים, ולא השיגה ביטחון ויציבות במדינות אלו, ולא השיגה שלום לא באזור ולא בעולם, ובוודאי שלא פעלה לטובת הפלסטינים.

לקח שלישי: האיבה של איראן לערבים אינה פחותה מהאיבה שלהם לישראל ולאמריקה, ואיראן יכולה להגיע להסכמות ופשרות עם שתי המדינות הללו, אך איראן לעולם לא תשכח את נדיבותה ההיסטורית עם הערבים.

לקח רביעי: נכשלו כל ההימורים הערביים להסתמך על בריתות חיצוניות כדי להגן על הביטחון והיציבות שלהן, ומה שיכול להגן על המדינות הערביות מפני סיכונים חיצוניים ואפילו פנימיים הוא חיזוק המצב הפנימי שלהן על ידי הידוק הקשר בין השלטון לבין עמו, והכרה באזרחות שלמה ללא הטיות עדתיות או sektarיות, וגם להפעיל את הסכם ההגנה הערבי המשותף או כל מסגרת חדשה להגנה על הביטחון הלאומי הערבי.

לקח חמישי: גם אם הקואליציה האמריקאית-ישראלית הצליחה להחליש ואפילו להשמיד את הכוחות הצבאיים של גזרות ההתנגדות בפלסטין, לבנון, תימן, סוריה, ועיראק ואפילו באיראן, זה לא יביא ביטחון ושלום לישראל; כי זו לא תוכל להשעין את כל העמים הערבים והמוסלמים לנצח, שכן מאזן הכוחות אינו קבוע, והמשטרים והאליטות הפוליטיות השלטת משתנים ומשתנים, וכמו כן טכנולוגיית הטילים הבליסטיים הפכה זמינה לכולם.

לקח שש: ההגזמה והשחצנות והגאווה בנאומים של נתניהו וטרמאפ ודבריהם על שינוי המזרח התיכון והעולם, ואפילו מה שהשיגו מהצלחות צבאיות הוא קרוב יותר להפקה ולהפחדה, ויש אמת שצריך לא להתעלם ממנה, והיא שרוב מדינות העולם החלו להסתדר ולחבר את עמדותיהן מול הדורסנות האמריקאית והטרור והגזענות הישראלית, כמו כן דעת הקהל העולמית, ואפילו בארה"ב עצמה, התהפכה על הסיפור הציוני והפכה להיות יותר מבינה לסיפור הפלסטיני ותומכת בזכותם של הפלסטינים למדינה עצמאית.

לקח שביעי: השימוש בעוצמה המיותרת של ישראל, בתוספת של עזרה מהמדינות המאוחדות ובמדיניות התוקפנית מחוץ לגבולות ישראל, והדיבורים על "ישראל הגדולה", הם ניסיון להסתיר את המשבר הקיומי שחיה ישראל, המתבטאת בכישלונה להשיג את "המדינה היהודית הטהורה" בתוך גבולות פלסטין המנדטורית עם כ-7 מיליון פלסטינים בתוך פלסטין, שהם היום יותר מחצי מאוכלוסיית ישראל. איך מי שלא הצליח להשתלט ולשלוט באופן מוחלט על 7 מיליון פלסטינים החיים בתוך ישראל ובשטח של כ-5,500 קילומטרים רבועים בלבד (כשהוא שטח הגדה המערבית ורצועת עזה), יוכל לשלוט ולהחיל שליטה על יותר מ-400 מיליון ערבים החיים בשטח של כ-14 מיליון קילומטרים רבועים? מבלי לדבר על הכפפת איראן עם אוכלוסייתה המונה כ-90 מיליון ובשטח של מעל מיליון שש מאות אלף קילומטרים רבועים.

לקח שמיני: השימוש של הימין הציוני בראשות נתניהו והימין הנוצרי בראשות טראמפ לשיח הדתי ולהזכרת "הקדושה התורה" לטובת המדינה והאינטרסים האסטרטגיים שלה, דורש מהמדינות הערביות ואפילו מוסלמיות לתקן מחדש את הקשר בין האסלאם לנסי הלאומית ולמדינה לטובת האחרונה.

לקח תשיעי: טראמפ ונתניהו אינם אנשים פזיזים הפועלים לפי גחמות אישיות אלא הם משקפים תנועות ימניות קיצוניות בשתי החברות, ולכן זו טעות אפילו במקרה שלהם לא להימצא במשחק הפוליטי, השקט והיציבות באזור ובעולם, וזה מחייב את המדינות הערביות לקבוע אסטרטגיות ארוכות טווח כדי לשמור על הביטחון הלאומי והלאומי של כל מדינה ולא לחכות לסיום כהונתו של טראמפ ונתניהו.

לקח עשירי: לא יושג שלום באזור ובעולם אלא על ידי פתרון שורש הסכסוך, שהוא הכיבוש הציוני של פלסטין, ולכן המלחמות והסכסוכים לא יסתיימו אלא עם הקמת המדינה הפלסטינית.