יושבי השטחים: טרור המתנחלים ככלי לסיפוח זוחל והחלת ריבונות

בעוד העולם עסוק במלחמה האמריקנית-ישראלית נגד איראן ובמתחים האזוריים הקשורים להתמודדות, מתקדמת על קרקע השטחים המוחזקים תהליך שינוי עמוק המתרחש הרחק מאור הזרקורים. כשמבטחים לעבר זירות הקרב, מנצלת ממשלת הכיבוש הישראלית את העיסוק הבינלאומי הזה כדי להעמיק את מדיניות שליטת הקרקע בשטחים, באמצעות תמהיל של החלטות ממשלתיות, התרחבות התנחלותית, וטרור מתנחלים מאורגן כנגד הפלסטינים.

לא ניתן להסתכל עוד על מה שמכונה בשיח הרשמי של מדינת ישראל כטרור המתנחלים כתופעה שולית או מעשי שיבוש המבוצעים על ידי מספר מועט של צעירים מהגבעות, הנתונים והדיווחים שנצברו בשנים האחרונות, יחד עם החקירות שפורסמו על ידי העיתונות הישראלית וארגוני זכויות האדם הישראליים, הפלסטיניים והבינלאומיים, מצביעים בבירור על כך שההתקפות הללו הפכו לחלק ממערכת פוליטית וביטחונית רחבה יותר הפועלת למעשה לשנות את המציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית בשטחים המוחזקים.

החקירה שפורסמה בעיתון "הארץ" ביום שישי שעבר מציירת תמונה מדאיגה של קריסת מערכת הפיקוח הביטחונית והחוקית, שהייתה מקום בו התערבבו במידה מסוימת בהתקפות הללו. עם זאת, מה שמתרחש במציאות לא ניתן להבנה כתופעה חולפת, אלא כמדיניות ישנה שהעמיקה בצורה ברורה עם עליית ממשלת הימין התנחלותי הנוכחית.

על פי עדויות של קצינים וחיילים מילואים ששירתו בשטחים, טרור המתנחלים לא הפך לתקריות יוצאות דופן, אלא לשגרה כמעט יומית. ובמקרים רבים מגיעים החיילים לאתרי ההתקפות לאחר שהתרחשו, ומוצאים את עצמם מול עימות בין מתנחלים לפלסטינים שמסתיים לעיתים קרובות במעצר הפלסטינים או השימוש בכוח נגדם.

אך הבעיה עמוקה הרבה יותר מאי-פעולה בטחונית. טרור המתנחלים לא מהווה עוד פעולה אקראית, אלא הפך לכלי שטח במסגרת אסטרטגיה רחבה יותר שנועדה להחיל מציאויות חדשות על הקרקע. במקום עשרות צעירים מהגבעות, כפי שטוענת ממשלת כיבוש, החקירה מדברת על מאות משתתפים בהתקפות, הפועלים במסגרת רשת תמיכה רחבה הכוללת מוקדים התנחוליים, חוות חקלאיות, ומועצות אזוריות בשטחים.

יותר מכך, חלק מהקבוצות הללו מתחילות לפרסם דוחות חודשיים על פעולותיהם, שבהן מתגאות בהצתת בתים ורכבים פלסטיניים, הריסת עצי זית, והתקפות על תושבי הכפרים הסמוכים. זה מה שמשקף דרגה חסרת תקדים של ארגון והחוקיות הנסתרת של סוג זה של טרור.

מה שמסוכן יותר הוא ההתרבות המתרקמת בין המתנחלים למערכת הצבאית. חלק מהמשתתפים בהתקפות פועלים בכלים צבאיים או חצי צבאיים, לבושים בחלקי מדים צבאיים, ונושאים נשקים שהתקבלו במסגרת מערכות ההגנה האזוריות, עם התפשטות החימוש של המתנחלים בשנים האחרונות, אף הלך המפגש בין אזרחים חמושים ובין צה"ל הופך לעמום יותר.

ובמובן זה, המתנחלים הופכים בהדרגה לכוח חצי צבאי הפועל בשטח, נהנה מהגנת הצבא ומתרחבים לפעמים תחת צפו הישיר.

פוליטית, אין אפשרות להבין את השינוי הזה מבלי לבחון את השינויים העמוקים בתוך ממשלת הכיבוש הישראלית הנוכחית. וחלוץ האוצר והשר במשרד הביטחון שממונה על המנהל האזרחי בשטחים, בצלאל סמוטריץ', דוחף בבירור ליישום חזונו הידוע בשם "תכנית ההכרעה", שהוצג בשנת 2017.

תכנית זו מתבססת על הרחבת השליטה הישראלית על האזורים המוגדרים "C", המהווים כ-60% משטח השטחים, כאשר יש להשאיר את הפלסטינים כלואים בתוך גומות אוכלוסייה באזורים "A" ו"B". במסגרת תכנון זה, טרור המתנחלים הופך לכלי שטח להחלת מציאות דמוגרפית חדשה.

ההתקפות החוזרות על הכפרים הפלסטיניים, הצתת הגידולים, הרס מקורות המים, והמניעת רועים מהגעת למרעה, אינן סתם אירועים מפוזרים, אלא כלים שנועדו ליצור סביבה שעוטפת את התושבים הפלסטיניים, במיוחד באזורים הכפריים ובבקעות ובדרום חברון.

מצד שני, ירדה היכולת או הרצון של מוסדות אכיפת החוק הישראליים להתמודד עם תופעה זו. ומשטרת הכיבוש בשטחים, שנמצאת תחת השפעתו של שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר, מתמודדת עם ביקורת גוברת בשל האי-פעולה שלה בחקירת התקפות המתנחלים. כמו כן, תפקיד השב"כ (שירות הביטחון הכללי) בהמשך מה שמכונה כרעם יהודי צומצם.

אך מה שנראה כאי-פעולה מסופרת פעמים רבות מראה עמידות להלך הממשל הנוכחי. צה"ל, שתיאר בעבר מדיניות הכיבוש כ"טרור יהודי", מוצא את עצמו כיום כחלק ממציאות פוליטית וביטחונית המניעה אותו להימנע ממפגש עם המתנחלים.

כמו כן, ההחלטות של שר הביטחון יאיר קץ על ביטול ההזמנות למעצר מנהלי על המתנחלים, למרות שהשימוש היה במגבלות, משקפים מגמה פוליטית המגבילה את הכלים החוקיים לפעולה כלפי ההתקפות הללו.

שינויים אלו גם יצרו השפעה פנימית במוסד הצבאי עצמו. כ-200 חיילי מילואים חתמו על מכתב למפקדה הצבאית שבו הם מזהירים על תהליך הרידוד של הערכים שעליהם מתבסס העולם, ועל קשרם של כמה חיילים בהתקפות אלימות נגד פלסטינים או בהתעלמות מהן.

אך השיח המוסרי הזה נתקל במציאות שונה בשטח. הצבא עצמו מבצע מדי יום פעולות חדירה ומעצר בערים ובכפרים פלסטיניים, ומספק הגנה למתנחלים במהלך ההתקפות או לאחריהן. ההתנגדות הזו בין השיח לבין הפעולה מגלה את הגבולות של היכולת או הרצון של המוסד הצבאי להתמודד עם טרור המתנחלים.

מה שמתרקם כיום בשטחים הוא לא רק עלייה בכלליות של טרור המתנחלים, אלא מהלך כיצד להנחות מחדש את המציאות הפוליטית והגיאוגרפית. המתנחלים פועלים כמעט ללא הגבלה, בעוד שמערכת הביטחון נראית מהססת או חוצפת את עצמה מניהול.

במובן זה, הופך טרור המתנחלים לכלי במסגרת מדיניות רחבה יותר המיועדת מחדש לעצב את המפה הדמוגרפית בשטחים. זו תהליך שיטתי ואיטי, שמיועדת לדחוף את הפלסטינים להצטמצם בתוך גומות אוכלוסייה מבודדות, לעומת התפשטות מתמשכת של הפרויקטים ההתנחלותיים, והחלת מציאות חדשה שתשמש את המטרות האסטרטגיות והפוליטיות של ישראל.

בעוד שבמלחמה ההרסנית בעזה ובמתחים האזוריים הגוברים, נראה שישנה סביבה מקבילה לשינוי עמוק המתרחש הרחק מאור הזרקורים. בעוד שהטרגדיה ההומניטרית בעזה נמשכת, מתמשכות בשטחים מדיניות של שליטת הקרקע באמצעות תמהיל של החלטות ממשלתיות, טרור מתנחלים ומעורבות מוסדית, כדי להדגיש מציאות המבוססת על עליונות ישראלית והחלת סיפוח בפועל.

והתוצאה הסופית אינה רק התפשטות התנחלותית, אלא חיזוק של מערכת המבוססת על סיפוח הדרגתי, עליונות גזעית, והדחקה מתמשכת של הפלסטינים מאדמתם, בעוד שמוסדות הכיבוש הרשמיים וזרועותיהם הביטחוניות והפוליטיות מצויות להמשך זה של פרוייקט מחויבותת ומחויבות מסויימת.