האם מלחמת עזה תיצור את המדינה הפלסטינית?

עיתונאי וסופר המתמחה בסוגיות בינלאומיות, וחוקר בנושאי צדק ועימותים מזויינים 

לאחר כל מלחמה גדולה נשאל פעם נוספת השאלה הישנה בלבוש חדש:
האם מה שקרה בעזה יוביל, ללא ספק, להקמת מדינה פלסטינית?
השאלה נראית הגיונית במראה החיצוני שלה, אך היא מסתירה הנחה מסוכנת: מלחמות מביאים לפתרונות פוליטיים באופן אוטומטי. ההיסטוריה הקרובה, הן פלסטינית והן אזורית, אומרת את ההפך הגמור.
מלחמת עזה האחרונה לא שמה קץ לסכסוך, ולא קירבה את סופו, אבל היא עשתה משהו אחר הרבה יותר חשוב: היא חשפה את האשליה של ניהול הסכסוך. ישראל, בכל עוצמתה הצבאית ובתמיכה הבינלאומית הרחבה, לא הצליחה להשיג "הכרעה". ובמקביל, ההתנגדות לא הצליחה להפוך את העמידה הצבאית להישג פוליטי כולל. התוצאה הייתה מעגל אלימות פתוח ללא אופק ברור.

בהקשר הזה, רעיון המדינה הפלסטינית חזר למעגל השיח הבינלאומי, לא כתוצאה של זכות מוסרית או הכרה מאוחרת בזכות הפלסטינית, אלא כפתרון הכרחי שמטרתו להכיל את הפיצוץ ולמנוע את התפשטותו האזורית. המערב לא חושש מהעוול כפי שהוא חושש מהכאוס, ולא פועל מתוך מניע של צדק אלא מתוך עלות.

המפתיע הוא שהממשלה הישראלית הקיצונית ביותר בהיסטוריה של המדינה העברית, למרות עוינותה הגלויה לפתרון שתי המדינות, יכולה להיות – מבלי שתרצה – אחת מהסיבות שמחזירות את הפתרון הזה לשולחן. התפשטות ההתנחלות, והשיח המשלולני, והאלימות השיטתית, הם כל המרכיבים שכבר לא ניתנים לשיווק בינלאומית כמו בעבר. הקיצוניות של השלטון לא יוצרת מדינה פלסטינית, אבל היא מסירה את המסכות ומביכה את בעלי הברית ופותחת את דלת הלחץ הפוליטי.

מהמרה על כך שהרחוב הישראלי יוביל את עצמו להכרה במדינה פלסטינית, הוא מהמרה לטווח ארוך. החברה הישראלית היום יותר מפוחדת ויותר סגורה, לא פחות. העמים לא משנים את אמונותיהם המוסריות בעקבות טראומה, אבל הם משנים את חישוביהם כאשר הם מגלים שהביטחון הקבוע בלתי אפשרי ללא פתרון פוליטי. שינוי זה – אם יתרחש – לא יהיה תוצאה של מלחמה אחת, אלא תוצאה של מיצוי ארוך טווח ועימות פנימי בין הלוגיקה של מדינת ביטחון לבין הלוגיקה של מדינה טבעית.

הסיכום הוא שהמדינה הפלסטינית אינה תוצאה הכרחית של מלחמת עזה, אבל היא כבר לא רעיון אפשרי שניתן לקבור בקלות. אם תוקם, היא לא תוקם מתוך אמפתיה ולא מתוך ההתעוררות המוסרית הבלתי צפויה, אלא כתוצאה מהבנה בינלאומית, אזרחית וישראלית מאוחרת לכך שהעלות של הכחשתה גבוהה יותר מהעלות של הכרתה.

בפוליטיקה, זכויות לא מנצחות לבד, אלא כשעלות הכחשתן בלתי נסבלת. ועזה, למרות הפצע הפתוח, קירבה את העולם צעד אחד אל ההבנה הזו... מבלי להבטיח את ההגעה.