הפרק האחרון ברצח ובחורבן

מה שמתרחש כעת הוא הפרק האחרון בתוכנית האביב הערבי השחוף להשמיד את מה שנותר לא הושמד מהמדינות הערביות. הפרק הראשון החל עם הפלישה האמריקאית לעיראק עם שקרים על החזקת נשק להשמדה המונית, ולאחר מכן החורבן של עיראק ומינוי מיליציות דתיות צרי אופק שספגו את השנאה הפרסית לערביות והעברת עיראק לאיראן בתמורה לתמיכתה בפלישה לאפגניסטן ועיראק. משמעות הדבר הייתה השמדת עיראק כמדינה מאוחדת חברתית.

ובעיראק נוצרו קבוצות איסלאמיות טרוריסטיות שנשקו את עקרונותיהן מהתלמוד, כפי שהיה בעבר עם התנועה הווהבית מבחינת חוסר הסובלנות, הרצח והאונס. מכאן צצו דאעש ואחיותיה כהפקה של המודיעין המערבי.

לאחר עיראק, הכוונו את הקבוצות הללו מהשאריות של הערבים האפגנים למה שכינתה קונדוליזה רייס בכאוס היצירתי, היא בעלת הפטנט על השם “המזרח התיכון החדש” שאומץ על ידי נתניהו. ובזמן זה, החלו המודיעין המערבי, במיוחד האמריקאי, קשרים עם הזרמים האיסלאמיים הערביים והאמריקאים בחרו את האחים המוסלמים לשמש כלוחם הראשי בתכנית שהשגיח עליה הסנאטור ג'ון מקיין שערך ביקור בעיראק וצפון סוריה, והצרפתי היהודי ברנאר לוי שרואיין בתמונות עם אבו בכר אל-בגדדי שהפך מאוחר יותר לאמיר דאעש, ולוי שיחק תפקיד בשכנוע צרפת מאוחר יותר להפיל את קדאפי ולשלוח מסרים בין המועצה הזמנית הלובית לנתניהו.

תוכנית מקיין התמקד בסיוע לאחים המוסלמים, המפלגה היחידה שיש לה סניפים בכל המדינות הערביות, כאשר התמיכה הותרה על ידי הכיבוש הבריטי והצרפתי ולאחר מכן הממשלות הערביות הפועלות הקשורות למערב. לפי תוכנית מקיין, עלינו לשחרר את ידיהם במדינות ערב לעשות מה שהם רוצים, בתנאי שהם שומרים על הגנת האינטרסים האמריקאיים וביטחון ישראל, והדיאלוגים עם ההנהגה המצרית של האחים הביאו להסכמה על כל זאת שנחתמה על ידי חיירת אל-שטר באושינגטון, והיה בין היעדים של השטר והארגון הבינלאומי של האחים לשלוט במצרים בעזרת אמריקאית ולאחר מכן לשלוט במדינת האמירויות באמצעות כוללים אותם תוך שליטה על החינוך בשטח.

המהלך הראשון לפני כן היה מצד קטר, שהובילה מההתחלה את האחריות להנחות את התאים המפגעים בכל המדינות הערביות, מתוניס ועד סוריה, ונקודת החולשה הייתה עזה, שם הנדסת חמד בן ג'אסם את ההפיכה של חמאס למציאת מקום רגל לאחים בעזה, חזית מצרים והקדמה שלה.

בעת ההפיכה של חמאס, יכלו לכך הישראלים באמצעות חורבן כל משרדי השלטון ביו"ש ובעזה, והפזרו את כוחות הביטחון הפלסטינים ומשרדים, והקריעו את הזרוע הצבאית של פת"ח.

אף לאחר שהחמאס יצא מירדן לקטר, סוריה וטורקיה, הוא היה קשור כבר לאיראן, כאשר עלי שמחאני חשף במועצה העליונה כאשר נתבקש להסביר את זרימת 250 מיליון דולר לחמאס, והשיב שזה השקעה בביטחון הלאומי האיראני, ועד לאחר סבבים של פיוס פלסטיני רצופים על פני 19 שנים, כל פעם שפת"ח וחמאס הסכימו על הסכם, מיהר הממונה האיראני ג'לילי לדמשק וביקש מחמאס להפר את ההסכם.

אפילו ההסכם האחרון בקהיר נכתב על ידי חאלד משעל בקהיר והומסר למתווך המצרי וחתם עליו פת"ח, אך לאחר יומיים הגיע ג'לילי לדמשק וביקש להכחישו. ולשיחה נשאר עוד.